תקיעת שופר
קלז. תקיעת שופר היא סימן לסילוק שכינה למעלה כמו שהיה במתן תורה, שכשעלתה השכינה נאמר: "במשך היבל" וגו' (שמות יט יג), ונאמר: "עלה אלהים בתרועה" (תהלים מז ו), וגם הוא זכר לתקיעת יום הכיפורים ביובל. (כה"ח תרכג ס"ק לב משנ"ב ס"ק יב).
קלח. יש אומרים שתקיעה זו היא כדי להודיע לנשים ולחולים שקשה להם הצום, כי אפשר להכין אוכל למוצאי הצום. ויש שכתבו שתוקעים בשופר כדי לומר "נצחנו את השטן", ויש שאמרו שתוקעים בשופר במוצאי כיפור כיוון שאז חוזר השטן לשלוט ואנו רוצים לערבב אותו בתקיעתנו. ויש אומרים שתקיעה זו היא ביטוי לבת קול שיוצאת ואומרת במוצאי כיפור לאיש ישראל "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך" (עיין כה"ח שם).
קלט. יכולין לתקוע עשרים ושתיים דקות אחרי השקיעה ואף על פי שלא עשו הבדלה ולא יצאו הכוכבים, כיוון שתקיעת שופר "חכמה היא ואינה מלאכה". ויש מקפידים לחכות שלושים וחמש דקות אחרי השקיעה וכן מנהג ירושלים אך לא יאחרו יותר מזה ויכולים לתקוע בזמן זה של עשרים וחמש דקות אחר השקיעה אפילו כשכיפור חל בשבת. (עיין שו"ע שם סע' ו. כה"ח שם ס"ק לא, לה ןמשנ"ב ס"ק יב).
קמ. אין לברך על תקיעות אלו, וכן אין חיוב לדקדק בהם כדין התקיעות של ראש השנה. (עיין כה"ח שם ס"ק לא).
קמא. הספרדים נוהגים לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת באמצע קדיש תתקבל לפני שמתחילים "תענו ותעתרו". אחרי הקדיש תוקעים תרועה גדולה ולמנהג אשכנז תוקעים תרועה גדולה בלד ואומרים אחר כך לשנה הבאה בירושלים הבנויה. (עיין רמ"א שם משנ"ב ס"ק יג כה"ח ס"ק לא מנהגי ארץ ישראל עמוד נו אות ה כתוב שנהגו לתקוע תשר"ת).
