מוסף
צז. מקצרים בפיוטים, בניגונים של סליחות וב"מוסיפים" בעליה לתורה על מנת לסיים מוסף לפני "חצי היום". והוא חצי שעה לפני הזמן הכתוב בלוחות כזמן "מנחה גדולה". ובדיעבד יסיימו "מוסף" בזמן "מנחה גדולה", ולפחות יתחילו תפילת לחש לפני "זמן מנחה גדולה". ובדיעבד גדול ישתדלו להתפלל לפחות תפילת לחש לפני שבע שעות. ואם איחרו, יתפללו מוסף גם אחרי שבע שעות ואחר כך מנחה. (עיין כה"ח תרכ ס"ק ח. סידור "אהלי יעקב" קכב ב סע' א ומשנ"ב ס"ק ב).
צח. אם רואים שהזמן מתאחר ולא יספיקו להתפלל מוסף בזמן, ידלגו על הפיוטים של שחרית.
צט. בחזרה של תפילת מוסף כשהש"ץ אומר "והכהנים והעם" נוהגים לכרוע ולהשתחוות על הקרקע (רמ"א תרכא סע' ד). וכיוון שאסור להשתחוות על רצפת אבן יש להכין קודם החזרה שטיחים או מטפחות וכדו' להשתחוות עליהם. (עיין להלן בדיני סדר העבודה ולדעת רמ"א תרכא סע' ד כורעים גם בעלינו לשבח).
ק. כשהש"ץ חוזר על התפילה בקול רם, על הקהל להאזין היטב ולכווין לברכותיו, ולענות "ברוך הוא וברוך שמו" ו"אמן" אחר הברכות, ומותר לקהל לומר את החזרה בלחש ובקול דממה דקה ביחד עם החזן ויזהר שלא להגביה קולו יותר מהש"ץ. וצריכים להזהר שלא להזכיר את שם ה' שבנוסח הברכות. (עיין כה"ח תקפב ס"ק נט).
קא. בחזרת השליח ציבור יאמר "הסומך" פיוטים לפני קדושה ולפני סדר העבודה, אך השליח ציבור לא יפסיק בתפילתו. לפני חזרת הש"ץ יש נוהגים לומר את הפיוט "ה' שמעתי שמעך יראתי", והמדקדקים מקפידים לא להפסיק בין תפילת לחש לחזרה, ויש נוהגים לדלגו ולהתחיל מ"אוחילה לאל". ואת הפיוטים האלו יאמר "הסומך" ולא החזן. (ויש מנהגים אחרים ובפרט בקהילות אשכנז ועל כן כל אחד ינהג כמנהגו).
