כל נדרי – ערבית
לה. לך אלי – תפילה זכה – הספרדים אומרים קודם "כל נדרי" "לך אלי תשוקתי" ובסופה אומרים "ואשמתי וארבתי" וזה במקום וידוי שיש אומרים שצריך לאומרו לאחר האכילה והאשכנזים אומרים "תפילה זכה" וגם היא יש בסופה וידוי והכל הולך לענין אחד.
לו. אף על פי שבוידוי צריך לעמוד, פה אין צריך לעמוד כיון שלדעת השו"ע אין צריך להתודות אחר סעודה מפסקת. (ב"י ועיין רמב"ן ושל"ה).
לז. יקדים לבוא לבית הכנסת ולקבל את יום הכיפורים מוקדם. וטוב לומר "לשם יחוד" שבו מקבל אדם על עצמו את חמש התעניות של יום כיפור ובו מוחל אדם וסולח לכל מי שחטא כנגדו (עיין כה"ח תריט ס"ק א. עיין סידור "אהלי יעקב" יד ב).
לח. מחילה כללית – נוהגים שלפני "כל נדרי" אומר החזן לקהל: "רבותי תמחלו זה לזה" וכולם אומרים "מחלנו", וזה סנגוריא נפלאה לעם ישראל שכולם מוחלים זה לזה (תקנת הבא"ח).
לט. טלית – נוהגים ללבוש טלית לפני השקיעה ולברך עליה, ואם נתאחר עד בין השמשות יתעטף בטלית אך לא יברך עליה. ונשארים מעוטפים בטלית עד אחרי ערבית (עיין כה"ח שם ס"ק ב ועיין במשנ"ב ס"ק ד).
מ. הוצאת ספרי תורה – מנהג ירושלים להוציא את כל ספרי התורה שבהיכל כדי לצרף את זכות ספר התורה עימנו בשעה שאנו באים להתיר לעברינים להתפלל. ויש נוהגים להוציא רק שבעה ספרים ויש נוהגים להוציא שלושה ספרים ויש נוהגים להוציא ספר אחד. וכל קהילה תעשה כמנהגה. ובכל מקרה לא יוציאו ספרים פסולים, אלא רק כשרים. ואם אין להם ס"ת כשרים, אומרים כל נדרי בלא ס"ת (עיין כה"ח שם ס"ק טו, טז).
מא. טוב להגיה ולתקן את הספר שאומרים איתו "כל נדרי", וטוב שיעשה כן מי שקונה את המצווה כדי שתהא מצוותו שלמה. (אחרונים).
מב. שליח הציבור או מי שזכה לאחוז בספר התורה המהודר ביותר ואומר: "בישיבה של מעלה וכו'", "כל נדרי" ג' פעמים, ואחר כך אומרים "אור זרוע וכו'" ב' פעמים, והקהל אומרים אחריו בלחש. (עיין כה"ח שם ס"ק כב. סידור "אהלי יעקב" יט ב משנ"ב ס"ק ב ובענין הנוסח עיי"ש ועיין כה"ח ס"ק טוב).
מג. עומדים שני אנשים חשובים ליד החזן בכדי שיהיה "בית דין" ולא "יחיד מומחה". וטוב שהקהל יגידו יחד עם הש"ץ כדי להתיר גם לש"ץ וכדי שרבים ישתתפו בהתרה זו (שו"ע תריט סע' ד כה"ח ה ו) וטוב שהשניים שעומדים עימו יאמרו גם הם בלחש נוסח ההתרה יחד אתו.
מד. צירוף עברינים – אנו מצרפים את "העבריינים (אנשים שאינם נזהרים לקיים תורה ומצוות) לתפילתנו כי "כל תענית (ציבור) שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת". (כריתות ו ב. עיין כה"ח שם ס"ק יב, יג ועיין במשנ"ב ס"ק א).
מה. מכירת מצוות – יש נוהגים למכור זכות ספר "כל נדרי" ושאר מצוות. וראוי למכור את המצוות בשבת קודם כיפור או בזמן אחר על מנת שלא לאחר אמירת "כל נדרי" אחרי השקיעה או "צאת הכוכבים". (עיין כה"ח שם ס"ק כה).
מו. יש מקומות שמוכרים בהם את זכות אמירת "כל נדרי" וצריך להזהר שהקונה יהיה יהודי ירא שמים.
מז. כשמוכרים המצוות – אסור לאדם להוסיף במחיר בכדי להעלותו שירוויח בית הכנסת והוא אינו מתכווין לקנות. ויש בזה גם שקר וגם לחץ על הקונה להוסיף בדמים שזה דבר אסור.
מח. רבינו האר"י ז"ל ציוה לתלמידו לקנות ספר של "כל נדרי" אפילו בממון רב. ואם לא יכול לקנות "ספר ראשון" ישתדל לקנות אחד מהספרים האחרים (עיין כה"ח שם ס"ק טו).
מט. הרוצה לקנות ספר יקפיד יותר מכל אדם לטבול קודם יום הכיפורים.
נ. התרת הנדרים – התרת נדרים של "כל נדרי" היא גם על הנדרים שנדרנו בשנה שעברה ועברנו עליהם. התרה זו באה לעקור את הנדרים מעיקרם ש"אנן סהדי" שכל מי שעבר על נדרו הוא מתחרט מעיקרו, ובמקרה זה בית דין יכול להתיר את נדרו. והתרה זו היא גם תנאי על כל הנדרים שנידור בשנה הבאה שיהיו בטלים ומבוטלים. לכן אומרים אותה גם בלשון עבר וגם בלשון עתיד: "כל נדרי וכו' די נדרנא ודי ננדר", "ודי אשתבענא ודי נשתבע וכו'", ולכן יש לומר גם, "מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הזה", ו"מיום הכפורים הזה עד יום הכפורים שיבא עלינו לשלום וכו'". (יש נוסחים אחרים בחלק מהסידורים ועדיף בנוסח זה. ואם הקהל לא אומר נוסח זה – היחיד יכול לומר נוסח זה שיש בו גם על העבר וגם על העתיד כדלעיל. כמו כן אפשר לשלב את הנוסחים כך: "כל נדרי וכו' די נדרנא מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הזה, ודי ננדר מיום הכפורים הזה עד יום הכפורים שיבא עלינו לשלום" "די אישתבענא מיום וכו'" כה"ח שם ס"ק טוב משנ"ב ס"ק ב ).
נא. מי שנדר וזוכר הנדר ורוצה להתירו לא יכול להסתפק בתפילת "כל נדרי", וצריך "התרת נדרים" בפני שלשה כדין. (עיין כה"ח שם ס"ק יט, כח).
נב. טעם אמירת "כל נדרי" עמוק מאוד על פי הסוד ורמוז הוא בדברי הזוהר (פנחס רנה א) הנאמרים אחר "כל נדרי". ולכן גם מי שכבר עשה "התרת נדרים" צריך לומר "כל נדרי" בליל כפור. (עיין כה"ח שם ס"ק טו כח ועיין משנ"ב ס"ק ב).
נג. כל נדרי – ביום – טוב לומר "כל נדרי" מבעוד יום כי אין מפירין נדרים בשבת ויום טוב, (רמ"א תריט ס"א כה"ח ס"ק כה) ובדיעבד אם אמרו "כל נדרי" בלילה – יש להם על מה שיסמוכו. כיוון שב"כל נדרי" יש גם תפילה לסליחה על העבר, וגם תנאי וקבלה על הנדרים של השנה הבאה, ומותר לעשות זאת בשבת ויום טוב. אמנם אם רואה שהציבור מאחר לקבל את יום כיפור יעמוד ויאמר בשקט "אני מקבל עלי את תוספת יום כיפור" ויברך "שהחיינו". אך יזהר לא לברך פעם שנית "שהחיינו" בשעה שהציבור מברכים. (עיין כה"ח שם ס"ק כב, כה ועיין משנ"ב תריט ס"ק ה).
נד. ונסלח – מי שאכל בשר טלה וחשב שהוא בשר חזיר – חייב כפרה אף על פי שאכל היתר. ולכן אומרים "ונסלח לכל וכו'" אחרי "כל נדרי", כי אף על פי שהנדרים הותרו, יש צורך בכפרה עבור מי שעובר עליהם ולא ידע שהם מופרים. כיוון שכוונתו היתה לעשות איסור. (עיין קידושין דף פא:).
נה. הקפת הספרים – אחרי "כל נדרי" נוהגים להקיף את התיבה עם ספרי התורה כדי שכל אחד יוכל לנשק את ספרי התורה. ובחיבה זו שאנו נוהגים עם ספרי התורה יכול כל אדם לתקן כמה וכמה עוונות. ומבקשים מחילה וסליחה על מה שפגמנו בכבוד התורה, ומקבלים עלינו מהיום ואילך ללכת בדרכה. (עיין כה"ח שם ס"ק טו. סידור "אהלי יעקב" יח ב).
נו. כשמחזירים ספר תורה למקומו טוב להאריך את הדרך ולסובב אותו בין הקהל כדי שינשקו אותו כולם. ויש נוהגים לבקש מהס"ת מחילה אם פגעו בקדושתו. (כה"ח ס"ק טו).
נז. "שהחיינו" – שליח הציבור מברך "שהחיינו" על יום כיפור, וכל אחד יכול לברך לעצמו או לשמוע משליח הציבור ולצאת ידי חובה. וטוב שיברך לעצמו אם אינו שומע היטב את שליח הציבור, או אם אינו בטוח שהש"ץ מכווין להוציא את הרבים ידי חובתם או אם רואה שהציבור מאחרים לברך "שהחיינו" אחרי השקיעה. ואחר כך אומרים "קם רבי שמעון וכו'", ומברך שליח הציבור את הקהל ב"מי שברך" "השכבות וכו'". (עיין כה"ח שם ס"ק כב, כג משנ"ב ס"ק ג).
נח. הנשים שבירכו בהדלקת הנרות "שהחיינו", וכן איש שבירך "שהחיינו", לא יברכו "שהחיינו" עם הקהל אלא ישמעו מהש"ץ ויענו "אמן". (עיין כה"ח שם ס"ק כא).
נט. "והוא רחום" – לא אומרים "והוא רחום" לפני ערבית, ואומרים קדיש בניגון מיוחד ואחר כך מתחילים להתפלל ערבית. וטוב להתחיל להתפלל מבעוד יום. (בא"ח וילך יא, יג. עיין כה"ח שם ס"ק כד ועיין משנ"ב ס"ק ו שישתדל לקרוא ק"ש בלילה בעונתה ממש).
