נעילת נעליים
לט. אסור לנעול נעל או סנדל בין בבית בין בבית הכנסת, אמנם מותר לילך עם גרב או נעל בד או פלסטיק דק וכדו' "שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף" (רמב"ם, הל' שביתת עשור פ"ג ה"ז), ונהגו להתיר גם בנעלי פלסטיק עבים (שו"ע תריד סע' ב. כה"ח שם ס"ק טו, טז, טוב). אומנם עדיף שלא לנעול נעלים כאלו וכן נעלים שנראים כנעלי עור עדיף שלא ללובשם, שמא ילמדו ממנו בטעות ללכת בנעלי עור. (עיין משנ"ב ס"ק ה).
מ. נוהגים להקל בסנדלי עץ (עיין כה"ח שם ס"ק י, יא ולדעת המשנ"ב הנ"ל טוב להחמיר). בכל מקרה אם נגע במנעל מכל חומר שהוא ירחץ ידיו עד סוף פרקי אצבעותיו (עיין כה"ח תקנד ס"ק עג. בא"ח וילך יז).
מא. נעל שיש בה קישוט של עור – מותר לנעול ביום כיפור, אמנם אם העור מחזיק את הנעל מלמעלה או מלמטה – אסור. (כה"ח תריד ס"ק יא ומשנ"ב שם).
מב. מותר ליולדת לנעול נעליים שלושים יום אחר הלידה. וכן חולה שאין בו סכנה שקשה לו לנעול נעלי בד או מי שיש מכה ברגלו וצריך לילך עם נעלי עור – יכול לילך עם נעלי עור ביום כיפור, (רק ברגל שיש בה מכה) ויותר טוב למצוא נעל מבד או פלסטיק שתגין עליו, בכדי שלא יצטרך להיתר זה. (שו"ע שם סע' ג).
מג. חייל בשירות מבצעי או מי שנמצא במקום שיש בו עקרבים או נחשים, וכן מי שהולך במקום מלוכלך וכדו' יכול לנעול נעליים מעור ולא לילך יחף. ויותר טוב למצוא נעל מבד או פלסטיק שתגין עליו, בכדי שלא יצטרך להיתר זה (שו"ע שם סע' ד).
מד. יש מתירים לעמוד על שטיח עור כשהם יחפים כיוון שאין נעולים בנעל עור, והמחמיר תבוא עליו ברכה. אמנם מותר לעמוד על שטיח רגיל אפילו הוא קשה ביותר. (ב"י שם ס"ק ב. רמ"א שם סע' ב ועיין משנ"ב ס"ק ט וכה"ח ס"ק כב שלדעת הרדב"ז אין מקום להחמיר).
