שתייה

יד. שיעור שתייה – השותה "מלוא לוגמיו" ביום הכיפורים – חייב. ובשתייה משערים בכל אדם לפי גודל לגימתו של כל אדם. ו"מלוא לוגמיו" היא כמות המים שפיו מכיל בצד אחד. ובדרך כלל היא יותר משלושים סמ"ק. (גובה שני סנטימטר מים בכוס רגילה – עיין כה"ח תריח ס"ק מה. עיין שדי חמד מערכת יום הכיפורים סי' ג ס"ק ז משנ"ב תריב ס"ק כג כד).

טו. השותה פחות מ"מלוא לוגמיו" ושהה תשע דקות ושתה שוב פחות מ"מלוא לוגמיו" – פטור. וכמובן שאסור לעשות כן ביום הכיפורים, אך חולה מסוכן שצריך לשתות ביום הכיפורים, משקים אותו "לשיעורים", דהיינו נותנים לו לשתות שלושים גרם משקה (פחות מ"מלוא לוגמיו") כל תשע דקות. (יותר מכדי "אכילת פרס"). ובשעת דחק ישתה ארבעים גרם, ובלבד ששתייה "לשיעורים" אינה מסכנת אותו. (שו"ע תריב סע' י. תריח סע' ח).

טז. צירוף אוכל ומשקה – שתייה ואכילה אינן מצטרפות. ולכן חולה האוכל ושותה "לשיעורים" יכול לשתות שלושים גרם שתייה ולאכול שלושים גרם אוכל בבת אחת, להמתין תשע דקות ואחר כך לשתות ולאכול שנית אם זקוק לכך. (שו"ע תריב סע' ב).

יז. שתיית חולה – כשיש חולה הזקוק לשתות "לשיעורים", יכול הוא לשתות מיץ או חלב וכל דבר אחר המזין את הגוף כדי שלא יזדקק לשתות מספר פעמים (ע"פ שו"ת הלכות קטנות ב, סי' רפב).

יח. מי שצריך לבלוע כדור או תרופה הכרחית כיוון שיש חשש לסכנה, עדיף שיבלע אותו ללא משקה, ואם אי אפשר בכך, יבלע את הכדור עם מים פחות משלושים גרם. ויש שכתבו להניח מלח במים כדי שלא יהנה מהם, ואין אנו נוהגים כן.

יט. מי שיש לו מחלה בפיו וצריך לרחוץ את פיו בתרופה מרה מעורבת במים, מותר לו לעשות כן ובלבד שיקפיד לא לבלוע ממים אלו. (עיין כה"ח תקסז ס"ק יד).

כ. ברית – כשיש ברית מילה ביום כיפור אין למוהל לעשות "מציצה" עם יין וכדו', אלא ימצוץ בפה בלא משקה. (כה"ח תריב ס"ק זן ומשנ"ב תרכא ס"ק יא) ובכל אופן אם אחר כך פיו או שפתיו מלוכלכים בדם – מותר לרוחצם. (עיין סימן תריג סע' א ד ולחונים עליו).

כא. צחצוח שינים – אסור לאדם לרחוץ פיו או לצחצח שיניים ביום כיפור אף על פי שודאי לו שלא יבלע מים. (שו"ע תריג ס"ק ד, משנ"ב ס"ק יא וכה"ח ס"ק כב).

דילוג לתוכן