מראש חודש סיון
ב. ביום ר"ח סיון באו ישראל אל מול הר סיני. ביום זה היתה בעם ישראל אחדות גדולה "כאיש אחד בלב אחד", ולכן כתבה על כך התורה: "ויחן (בלשון יחיד) שם ישראל נגד ההר". (שמות יט ב). יש מחכמי ישראל שאומרים שבני ישראל באו להר סיני ביום ב' בסיון. על כן יש להקפיד במיוחד בשני ימים אלו על אחווה ורעות יותר מכל ימי העומר ויותר מכל השנה כולה. (עיין רש"י שם על פסוקים ב ג).
ג. ראוי להתנהג בקדושה וטהרה כל ששת הימים שמראש חודש ועד חג השבועות, ובזה יוסיף הארה גדולה לנשמתו ליראה את ה' הנכבד.
ד. נהגו להמנע מתשמיש המיטה בשלושת ימי הגבלה שלפני חג השבועות, שכתוב עליהם בזמן מתן תורה: "היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה". (שמות יט טו). וכל שכן שנמנעים בליל שבועות. (כה"ח תצד ס"ק יג). אמנם בבעילת מצווה חייב אדם אפילו בליל חג השבועות. וכן אם חושש משז"ל. (כה"ח שם ס"ק יד).
ה. אין אומרים תחנון ואין מתענים מר"ח סיון שאז התחילו ההכנות למתן תורה. ואין אומרים תחנון עד י"ג בסיון כיוון שימים אלו הם ימי תשלומים לקרבנות חג השבועות. ויש נוהגים שלא לומר תחנון גם ביום י"ד בסיון. (כה"ח תצד ס"ק נ, בן). אמנם מנהג הספרדים בירושלים ומנהג בית אל שלא לומר תחנון רק עד סוף יום י"ב בסיון, ומנהג אשכנזים בארץ ישראל עד סוף יום י"ג בסיון. (עיין כה"ח קלא ס"ק קז ובמנהגי אר"י עמוד סו סע' ה).
