ערב שבועות

ערב שבועות

ו. בפסח מקריבין שעורים, מאכל בהמה ובשבועות חיטים מאכל אדם, כיון שפסח מסמל את החרות הגופנית שלנו וגופנו דומה במשהו לבהמה, ושבועות היא החרות שזכינו לה במתן תורה. גאולת הגוף שהחלה בפסח מסתימת בגאולת הנפש עם קבלת תורה. (עיין בא"ח במדבר ה').

ז. מלאכה – העושה מלאכה בערב שבת ובערב יום טוב אחר חצות או בזמן מנחה קטנה, אינו רואה ברכה באותה מלאכה לעולם. אמנם מותר לעשות מלאכה לצורך יום טוב. (טור או"ח תסח).

ח. אכילה – אין לאכול בערב יום טוב מחצות היום כדי שיאכל בלילה לתיאבון. אבל יכול לאכול פירות או מיני מזונות. (עיין בא"ח האזינו ג).

ט. קישוט עשבים – יש שנהגו לשטוח עשבים בבית הכנסת בערב החג, שיהיו שם ביום חג השבועות זכר למתן תורה שהיה בהר מלא ירק, כמו שאמר הכתוב "אל ירעו אל מול ההר ההוא". (שמות לד ג – רמ"א תצד סע' ג). ויש נוהגים להעמיד ענפי אילן בבית הכנסת ובבתים לפי שביום חג השבועות נידונים על פירות האילן ויתפללו עליהם. (באר היטב ס"ק ז). אך מנהגנו הוא לקשט בשושנים את ספר התורה, את התיבה ועוד מקומות בבית הכנסת (כה"ח שם ס"ק חן, טן), זכר למתן תורה, שבו נתמלא העולם כולו בשמים. (עיין שבת פח:)

י. אם חל שבועות ביום ראשון, יקשטו את הבית בעשבים בערב שבת ולא בשבת. (כה"ח שם ס"ק הן).

יא. תספורת – יסתפר, יטול צפורניו וירחץ לפני הטבילה, וטוב לומר "לשם יחוד" קודם התספורת. (כמובא בלשון חכמים ח"א נח. והובא גם במחזור קול יעקב עיי"ש).

יב. הכוונה המובאת ב"לשם יחוד" היא כי במצוות התספורת הוא מכוין לקיים שתי מצות בפאת הראש, פאה אחת מצד ימין, ופאה אחת מצד שמאל, וחמש מצות בחמש פאות הזקן. וכשמשלם לספר יכוין לקים מצות "ביומו תתן שכרו". (שכל אומן כשמסיים המלאכה, זהו זמן הפרעון. ויכוין בזה לא רק בערב שבועות אלא בכל פעם שהולך להסתפר).

יג. אף על פי שלפי האר"י אין להסתפר בימי ספירת העומר כי אם בערב שבועות, עם כל זה כשחל שבועות ביום א' יסתפרו ביום ו'. (עיין כה"ח תצג ס"ק יג).

יד. טבילה – "חייב אדם לטהר את עצמו ברגל" (ר"ה טז ב) על יד טבילה במקוה לקראת כל חג ובמיוחד לקראת שבועות שבו טיהרו את עצמם כל ישראל, אנשים ונשים, בציווי ה'.

טו. טובלים שמונה טבילות בערב החג; אחת – להעביר את הטומאה. שניה – לתיקון הכעס. שלישית – לתקן מה שפגם בשם ע"ב. רביעית – לתקן מה שפגם בשם ס"ג. חמישית – לתקן מה שפגם בשם מ"ה. שישית – לתקן מה שפגם בשם ב"ן. שביעית – להעביר את לבושי החול. שמינית – לקבל קדושת הרגל. (כה"ח תסח ס"ק קא). ומי שאינו זוכר את כוונות הטבילה בפרטות, יטבול שמונה פעמים ויכוין בטבילתו על פי מה שכתוב בכה"ח הנ"ל או במחזורים ובספר זה.

טז. מי שהוא זקן וחולה ואינו יכול לטבול במקוה – ישפוך על גופו תשעה קבין מים שהם כשלוש עשרה וחצי ליטר מים ללא הפסקה. וישפוך מכלי אחד, שניים או שלושה כלים אך לא יותר מכך. וישפוך עליו אדם אחר ללא הפסקה בין כלי לכלי. ויש אומרים שאין צריך בכלי דווקא אלא אפילו עומד תחת המקלחת ויורדים על גופו כשלוש עשרה וחצי ליטר מים ללא הפסקה, הרי זה מטהרו. (בא"ח ניצבים ג ועיין מ"ב ס"ק כ"ו כה"ח ס"ק פ"ה ועיין כה"ח סי' פ"ח אותיות ה' וצ"ח).

יז. למנוע מכשול יש להדגיש כי עצה זו מועילה אך ורק לטבילה של גברים בערבי חגים, ראש השנה, כיפור וכדו', אך לטהרת נשים לבעליהם אין לעצה זו כל ערך עד שתטבול במקוה ממש וכלשון הרמב"ם (בהלכות איסורי ביאה פרק יא הלכה טז) "אין האשה עולה מטומאתה ויוצא מידי ערוה עד שתטבול במי מקוה כשר,,,, אבל אם רחצה במרחץ אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם הרי היא אחר הרחיצה כמות שהיתה קודם הרחיצה, ב"כרת". שאין לך דבר שמעלה מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקוה או במעיין או בימים שהם כמעיין כמו שיתבאר בהלכות מקואות".

יח. מי שאין יכול לשפוך על עצמו מים כדלעיל – יטול את ידיו ארבעים פעם: וכך הסדר: יערה תחילה מים על יד ימין ויכווין אות ראשונה של שם ע"ב. פעם שנייה על יד שמאל ויכווין גם כן באות הראשונה של שם ע"ב. אחר כך יערה פעם שנייה על יד ימין ויכווין באות השנייה של שם ע"ב, ויערה אחר כך על יד שמאל ושוב יכווין באות השנייה של שם ע"ב, וכן בדרך הזאת יעשה עשר פעמים. אחר כך יערה עשר פעמים על יד ימין, ויכווין כל פעם באות אחת מעשר אותיות של שם ע"ב. אחר כך יערה עשר פעמים על יד שמאל, ויכווין כל פעם באות אחת מעשר אותיות של שם ע"ב על הסדר. נמצא בסך הכל ארבעים פעם, אותיות של שם ע"ב הן כך: י' ו' ד' (גימט' 20). ה' י' (גימט' 15). ו' י' ו' (גימט' 22). ה' י' (גימט' 15). סה"כ גימטריה 72 שהם ע"ב. (בא"ח שם).

יט. אחרי הנטילה יאמר עשר פעמים את הפסוק: "לב טהור ברא־לי אלהים. ורוח נכון חדש בקרבי". ויכווין "לב טהור ברא" = ראשי תיבות "טבל" וסופי תיבות "אבר". שבטבילת אבר אחד נטהרים כל אבריו. (ועיין ר"פ בסוד ישרים תפילה מיוחדת לזה ומובאת במחזורי קול יעקב).

כ. ריפוי – אין מקיזים דם בערב שבועות מפני שהוא יום סכנה, כיוון שאם לא היו מקבלים בני ישראל את התורה, היו עלולים ח"ו להקבר תחת הר סיני. מפני זה גזרו חכמים שלא להקיז דם בכל ערב יום טוב. ואם חל שבועות ביום ראשון מחמירים בזה כבר מיום ששי. (שבת קכט ב. רמ"א תסח סע' י. מ"ב שם ס"ק לח. כה"ח שם ס"ק צח).