יום טוב שני
פא. בליל ב' של שבועות בחו"ל ילמד התנ"ך המסודר בליל א' ואחר כך יישן. ואם יוכל ללמוד גם תרי"ג מצוות ואידרא רבא, ולהיות ניעור כל הלילה, אשריו ואשרי חלקו. וכבר נודע המעשה שהיה בזמן מרן ז"ל שהיה גם ביום השני של שבועות. ויזהר ביום שני של חג השבועות לקדשו בלימוד התורה כי גדול מכל יום טוב שני של שאר המועדים. וגם אסרו חג של שבועות, גדול מכל אסרו חג של שאר מועדים. (עין בא"ח במדבר ז).
פב. מתפללים כמו יום טוב ראשון, וקוראים הלל שלם עם ברכה, ומוציאים שני ס"ת וקוראים בראשון חמישה עולים ובשני מפטיר. אם חל ביום חול מתחילים, "כל הבכור". (דברים יב), ואם חל בשבת (בחו"ל) מתחילים ב"עשר תעשר" וקורא המפטיר בפרשת פנחס כמו יום קודם ומפטירים "וה' בהיכל קדשו". (חבקוק ב) ואחר ההפטרה מתפללים מוסף וכו', כמו יום טוב ראשון.
פג. תקנו חז"ל לקרוא "כל הבכור" ביום טוב אחרון של פסח שבועות וסוכות, כיוון שכתוב בו "ושמחת בחגך", "והיית אך שמח". "ושמחת בחגך" – ביום טוב ראשון. "והיית אך שמח" – ביום טוב אחרון.
פד. אם בשבת (בחו"ל) העולה השביעי סיים בפסוק "ועשית את החקים האלה", ולא סיים לקרוא את עניין חג הסוכות, אם עדיין לא אמרו קדיש, יעלה עוד אחד לגמור את הפרשה. אמנם אם אמרו קדיש, אינו צריך לחזור. (שערי אפרים שער ח סע' לא. ועיין תורת השלמים).
פה. אם דילג פרשת "שבעה שבעות" שהיא חובת היום, צריך לחזור אף אם אמרו קדיש. יקראו מה שהחסירו, ויאמרו קדיש פעם נוספת. ואם המפטיר כבר עלה, יקראו קודם "שבעה שבעות" ואחר כך מפטיר. ואם נזכרו אחרי קריאת המפטיר לפני שברך ברכה אחרונה, יקרא המפטיר "שבעה שבעות" ואחר כך יברך ברכה אחרונה. (שערי אפרים שם).
פו. אם ביום ב' קראו ענין מתן תורה או פרשה מפרשיות פסח במקום "כל הבכור", חוזר וקורא "כל הבכור". (שערי אפרים שם).
