הרואה את הנרות
יב. דין מיוחד יש בחנוכה, שמי שלא הדליק, ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, ואין מדליקין עליו בתוך ביתו – מברך כשרואה נרות חנוכה. אמנם לא יברך "להדליק" כיון שאינו מדליק, אלא רק "שעשה נסים". ובלילה הראשון יברך גם "שהחינו". (שו"ע תרע"ו ג' – ועיין כה"ח ס"ק י"ד משם פר"ח דלא כסברת המאירי, ועיין מ"ב שם ס"ק ג' בשעה"צ).
יג. הרואה נרות בלילה השני לא יברך "שהחינו" אף אם לא ברך "שהחינו" בלילה הראשון. ויש אומרים שיכול לברך כמו שאם לא ברך בעצמו בהדלקה של יום ראשון "שהחינו" שמברך בלילה השני. (עיין למשנ"ב תרעו ס"ק ב כה"ח ס"ק טז יז משם שו"ת הרש"ל סימן פה).
יד. האם יכול אדם לכוין לא לצאת ידי חובה בהדלקת אשתו או אביו? הבית יוסף סובר שאינו יכל לנהג כך והרמ"א מתיר. לכן, האשכנזים יכולים לכוין לא לצאת ידי חובה בהדלקה שמדליקים בבית ולברך על הראיה, והספרדים אינם יכולים. (מכל מקום כתבו האחרונים שכיון שיש בזה מחלקת – עדיף שישמע את הברכות מאדם אחר ולא יברך בעצמו).
טו. חיל שלא הדליק ואין מי שמדליק עליו וגם אין באפשרותו להדליק באותו לילה כגון שהוא בשמירה, ורואה נרות חנוכה במשקפת – יברך על הראיה, כדלעיל.
טז. שאלו התוספות (סכה מ"ו) מדוע דוקא ברואה נר חנוכה מברך, ולא מצינו הלכה זו לגבי שאר מצוות כגון הרואה סכה, הרואה לולב וכו'? ותרצו "משום חביבות הנס". זו החשיבות של "כי נר מצווה ותורה אור".
