אבל בהדלקה ובברכה
ל. אבל, אפילו הוא בשבעת ימי אבלותו, ידליק ויברך כל הברכות כולל ברכת "שהחינו", אבל אונן ידליק בלא ברכות כלל, ועדיף שאשתו או אדם אחר ידליקו בשבילו. ואם אשתו מדליקה – יכולה לברך. (בא"ח וישב ג').
לא. יש נוהגים שאבל תוך ל' יום או אבל על אביו או אמו תוך י"ב חדש לא ידליק בבית הכנסת בלילה הראשון של חנוכה, כי חוששים שכאשר יברך "שהחינו" יראה הדבר כשמחה בצבור, כן נהגו האשכנזים. אך הספרדים לא נהגו בזה אלא רק בתוך השבעה שלו. (וכן בענין עליה להיות ש"ץ נהגו הספרדים שאבל בתוך ל' יום או בתוך שנה לאביו או אמו רשאי להיות חזן במוסף ר"ח. מוסף ראש השנה וכיפור, ולומר הלל. והאשכנזים נהגו שלא עולה בימים אלו כחזן – ראה מ"ב תרע"א ס"ק מ"ד, תקפ"א ס"ק ז', שעה"צ שם, ט"ז תרע"א, כה"ח תרע"א ס"ק ע"ג, תקפ"א ס"ק ל"ג, ר"פ ד', ל"ב, משם הנוב"י והמחב"ר).
לב. אפלו במקום שלא נהגו להזמין אבל לברך, אם הזמינוהו – לא יורידוהו.
לג. המתפלל בבית אבל אומר בחנוכה הלל בברכה, וגם האבל יאמר ההלל בברכה. (כה"ח קל"א ס"א) ולדעת המשנ"ב (תרפג ס"ק א) האבל לא אומר הלל בחנוכה. והטעם שספרדים פוסקים שאבל אומר הלל בחנוכה כי הלל זה הוא חיוב ולא מנהג כמו ר"ח. (עיין בא"ח ש"ש ויקרא טו ואחרונים בזה וכה"ח תרפג ס"ק ד וכתב גשר החיים פרק כ סע' ז שיש סוברים כנ"ל שאפילו האבל אומר הלל בחנוכה עיי"ש).
