מנהגי חנוכה
א. לימוד על הנס – כתב הרמב"ם (הלכ' חנוכה פ"ד הלכ' י"ב) : ".כדי להודיע הנס, ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו", על כן טוב ונכון שכל אדם יקרא בחנוכה את סיפור הנס שבגמ', ספר יוסיפון, ספר מכבים, ספר חשמונאים ומגילת אנטיוכוס, כדי לדעת ולהודיע את ניסי הקב"ה יותר ויותר וככל שאדם מודה לקב"ה על ניסיו כן מעורר רצון עליון להמשיך ניסים ונפלאות בכל דור ודור. (עיין זוה"ק רע"מ פרשת בא, ובבא"ח ש"ר פרשת צו אות ל"ז שהביא את הזוה"ק הנ"ל).
ב. למוד בספר חגי – בכ"ד בכסלו טוב ללמד בספר "חגי" פרק ב' מ"בעשרים וארבע" וכו' עד סוף הספר שמדבר על נבואה ששיכת לבנין בית המקדש השני ונס חנוכה. (בא"ח כ"ג).
ג. אסור מלאכה לנשים – הנשים צריכות להזהר שלא יעשו מלאכה בעוד שנרות חנוכה דולקים, ובעקר יש להזהר בחצי שעה הראשונה שהנרות דולקים (שם כ"ז שו"ע תרע) ויש מחמירות לא לעשות מלאכה כל עוד שהנרות דולקות אפילו אחרי חצי שעה. ואם יש להן סיבה מיוחדת – יכולות להתנות שאין הם "מקצים" את הנרות למצווה אלא רק לזמן חיוב – חצי שעה, ואחר כך תעשינה מלאכה.
ד. יש מקומות שנוהגות בהן הנשים שלא לכבס או לתפר וכדומה, ביום ראשון וביום אחרון של חנוכה וכל שכן בראש חודש טבת, ורק הנשים שפרנסתן על ידי מלאכות אלו – אין צריכות להחמיר בזה. (בא"ח שם).
ה. נהגו בירושלים שהנשים עושות מלאכה בכל ימי חנוכה, אך יש להם קבלה שאם אשה נקלעה לסכנה, תדר נדר שלא לעשות מלאכה בחנוכה ותנצל, ויש נודרים יום אחד ויש נודרים שני ימים כפי מה שירצו. אך הנשים הבאות מחו"ל, אינן משנות מנהג שהיה להן בחו"ל. (שם).
ו. כתב הבא"ח בספרו עטרת תפארת (אות כ"ו) : "בר"ח וחנוכה ופורים יש יתרון ומעלה בבחינת הנשים לכן צריכים הם להחליף בגדיהם ולא ישארו בבגדי חול, גם אשה שיש לה תכשיטין של זהב תלבשם באלו הימים, להורות על יתרון שיש באלו הימים בבחי' שלהם למעלה". וגם הגברים יזהרו בזה להיות בלבוש מכובד. כאילו מקבלים אורח.
ז. יארצייט בחנוכה – מי שיש לו יארצייט – יום זכרון על הוריו או על אחרים, והוא בתוך ימי חנוכה – יעלה לקברם לפני חנוכה (שם כ"ב). ובגשר החיים כתב שהאשכנזים נוהגים ללכת בחנוכה, ובכל אפן לקברי צדיקים הולכים.
ח. מאכלים שמנים – נהגו לאכול סופגניות ולביבות, והטעם משום שמטגנים בשמן, והרי זה זכר לנס חנוכה שהיה בשמן.
ט. מאכלי חלב – אוכלים מאכלי חלב בחנוכה זכר לנס שנעשה בחלב – כשיהודית השקתה בחלב את הולופרנס והוא נרדם וכך יכלה להתיז את ראשו מעליו. ועושים זכר לנס זה בחנוכה, מפני שגם הוא כמו היונים רצה להעביר את ישראל על דתם. (שם כ"ד עיין ר"ן שם).
י. יש אומרים שמנהג זה נקבע זכר למאכלי חלב שהאכילה בתו של יוחנן כהן גדול לראש הצוררים, ואחר כך הרגה אותו.
יא. סעודת מצווה – אין חובה להרבות בסעודת חנוכה ויש אומרים שיש מצווה קצת, ויש אומרים שיש מצווה להרבות באכילה בחנוכה. בכל אפן, אם עושה סעודה ואומרים בה דברי תורה וזמירות ותשבחות, הוי סעודת מצווה. (שו"ע תרע סע' ב).
יב. ירבה בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר שבתות, וכל שכן אם חל בו ראש חדש ג"כ, וכן ירבה בסעודה בראש חודש טבת שהוא בתוך ימי חנוכה בשביל פרסום הנס. (בא"ח שם).
יג. ביום ראש חודש טבת מנהגנו להדליק שמן למאור לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס זיע"א (שם כ"ח). מלבד הנר שמדליקים כל ליל ראש חודש.
