נרות שמותר להדליק?
סה. מצווה מן המבחר להדליק בשמן זית, ואם אין לו ידליק בשמן אחר, ואם אין לו שמן או שריח השמן מפריע לו, ידליק בנרות של שעוה או פרפין. (שו"ע והרמ"א תרע"ג א – ועיין עטרת זקנים סי' תרע"ג, וכה"ח שם ס"ק ח"י).
סו. כל מאכל שהניחוהו תחת המטה אפילו צרור וחתום שורה עליו רוח רעה, ולכן שמן שהניחוהו תחת המטה נאסר לאכילה, ונמאס גם למצווה משום בזיון מצווה. (בא"ח י"ב תול"ש ק"ח).
סז. אם הניחו תחת המטה נרות רגילים או נרות שעוה או שמן שטעמו מר שאינו ראוי לאכילה – לא שורה עליהם רוח רעה ומותר להדליק בהם. (שם).
סח. אין להדליק קצת נרות בשמן וקצת בשעוה, כדי שלא יאמרו ששני אנשים הדליקו יחד, ולכן טוב שהנרות יהיו שוים בגדלם, מראם ומינם, משום הדור מצווה, וטוב שנר השמש יהיה שונה משאר הנרות, כדי שיהא נכר שאינו מכלל נרות חנוכה. (שם י"ג).
סט. לכתחילה ראוי שלא להדליק בנפט או בזפת משום שריחם רע.
ע. אם ברור שהשמן או הפתילה לא יבערו טוב – אין להדליק בהם כלל. (עיין מ"ב תרע"ג כ"ה).
עא. טוב שידליק בשמן זית הראוי לאכילה ולא "בשמן זית למאור", שאפשר שיש בזה מן הזלזול להדליק בשמן פגום, אך עכ"פ שמן זה עדיף על שמן שומשין וכד', שאינם מזיתים, משום שלמעשה גם "שמן למאור" ראוי לאכילה ורק משום שמירת יתר משרד הבריאות פוסלו לאכילה.
עב. טוב שכל אחד יטרח לו לעשות מנורה יפה כפי כוחו, וכן הנרות יעשם יפים (מ"ב סי' תרע"ג)
עג. מותר להדליק נרות חנוכה בשמן של שמיטה, ויש אוסרים מטעם שמפסיד את השמן. (רדב"ז על פאת השולחן פ"ה הלכ' ט' כרם ציון עמ' נ"ב, ספר השמיטה עמ' ל"ב, ועיין מנחת שלמה ח"א סי' מ"ב, ועיין גמ' בכורות דף י"ב ע"ב, ולעומתם עיין רמב"ם שמיטה ויובל פ"ה הלכ' א', ובכסף משנה שם וכן הלכות ב' ג' הלכ' תרומה פי"א הלכ' ח"י).
עד. נוהגים להשתמש להדלקה בשמן שנותר בנר מיום אתמול ובענין הפתילות יש המדליקים בשל אתמול ואומרים שהוא נוח יותר להדלק, ויש נמנעים מטעם שבמקדש לא היו עושים כן. (עיין רמב"ם הלכ' תמידין ומוספין פ"ג הלכ' י"ב, שו"ע תרע"ד ד' מ"ב ס"ק ל"ז כה"ח ס"ק ע"א וע"ב, מ"ב תרע"ז י"ז).
