כריעה בתפילה

כריעה בתפילה

י. מקום ואופן הכריעה – אלו הברכות שצריך לשחות בהן:

• ברכת "אבות" תחילה וסוף וב"הודאה" ("מודים אנחנו לך" וכו') תחילה וסוף.
• כשכורע – כורע ב"ברוך" וכשזוקף – זוקף בשם (שם הויה).
• וצריך לכרוע בשתי כריעות ולזקוף בשתי זקיפות כשמשתחווה, דהיינו כשאומר תיבת "ברוך" – יכרע בגופו בלבד, וכשאומר תיבת "אתה" – יכופף גם את ראשו, וכשאומר תיבת "ה'" – יזקוף שתי זקיפות, דהיינו תחילה יזקוף את גופו בלבד, ואח"כ יזקוף את ראשו[1].

יא. "עד שיתפקקו החוליות" – כשכורע צריך שיכרע עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה, דהיינו שיהיו בולטים כל הקשרים שבפרקי חוליותיו, ואם הוא זקן או חולה שאינו יכול להתכופף כל כך, יכול להסתפק בכריעת ראשו[2].

יב. שכח לכרוע ב"אבות" – אם שכח ולא כרע בסיום ברכת "אבות", יכרע בסיום ברכת "אתה קדוש", כיון ששלושת הברכות הראשונות נחשבות כברכה אחת[3].

יג. מהירות הכריעה והזקיפה – כשכורע יכרע במהירות כנחש, וכשזוקף יזקוף בניחותא[4].

[1] שו"ע סי' קי"ג סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ב', כ"א. בא"ח פרשת בשלח סעי' ו'.

[2] בא"ח פרשת בשלח סעי' ו'. שו"ע סי' קי"ג סעי' ד'.

[3] עוד יוסף חי פרשת בשלח סעי' ד'.

[4] שו"ע סי' קי"ג סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק כ"א.