"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי:" (פרק מ"ג, פסוק כ"ט)
כאשר ראה יוסף את אחיו בן -אימו, התמלא ברחמים וביקש לבכות, ככתוב: "ימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבוא החדרה ויבך שמה". ויש להבין: מה גרם ליוסף לבוא לידי בכי? אדרבה, היה עליו לשמוח בראותו את אחיו בן-אימו אחרי כל כך הרבה שנים שלא ראהו!
פשט הדברים הוא, שבפעם הראשונה ראהו מרחוק ולא זיהה בו את קלסתר פניו של אימו. רק לאחר שהתקרב בנימין אליו ראה בו יוסף דמיון לאימו, התרגש ובכה עד דמעות.
נראה לבאר עוד על פי דברי רש"י בשם המדרש (בראשית רבה צ"ד, ח'): "שאלו: יש לך אח מאם? אמר לו: אח היה לי ואיני יודע היכן הוא. -יש לך בנים? אמר לו: יש לי עשרה. אמר לו: ומה שמם? אמר לו: בלע ובכר וגו'. אמר לו: מה טיבן של שמות הללו? אמר לו: כולם על שם אחי והצרות אשר מצאוהו: בלע שנבלע בין האומות, בכר שהיה בכור לאימי, אשבל ששבאו אל, גרא שנתגייר באכסניא, נעמן שיה נעים ביותר, אחי וראש, אחי היה וראשי היה, מופים מפי אביו למד, חופים שלא ראה חופתי ולא ראיתי אני חופתו, וארד שירד לבין האומות. מיד נכמרו רחמיו" (עיין סוטה ל"ו, ע"ב).
חכם מנשה שלו זצ"ל שבנימין הזכיר את כל שמותיו של בנו לא לשבחו של יוסף אלא לגנותו, והיה מקלל את יוסף וקרא לבנו בלע, לומר הלוואי שיבלע וימות שכן ירד למצרים ונבלע שם בינהם. וכן בכל השמות. כששמע כך יוסף אמר: כיצד אחי בן אימי אומר כך, והרי מסרתי את עצמי נפשי כדי שלא ליפול לידי אשת פוטיפר ושמרתי את עצמי בקדושה ובטהרה, וגם ישבתי בבור י"ב שנים על כך, ושמרתי על כל התורה כולה למרות שהייתי במקום כל כך טמא! ולכן ביקש לבכות על שאחיו חושד בו.
