המעשה הבא ממחיש את גדלותו של רבינו הגדול, וגם את ענוותנותו שלא היה לה גבול:
באחת השבתות בהם ישב מרן רבינו הגדול זצ"ל סנדק, ניגשתי אליו אחר הברית ובלחישה אמרתי: "רבינו, גם אנו רוצים שהרב ישב אצלנו סנדק בעוד תשעה חודשים". הרב הביט בי ואמר: "בוודאי! נגמר! גמרנו! זהו!", רק את ארבעת המילים הללו.
ואכן, כבר באותו יום, נפקדה אשתי, ולאחר תשעה חודשים נולד בנינו. היה זה מיד לאחר חג הסוכות. כמובן שניגשתי לרב באותו היום ובחיוך ענק ביקשתי ממנו שישב סנדק בברית. הרב חייך ואמר "תדבר עם הרב זעפרני" (שהיה מזכירו של הרב – שהקב"ה ישלח לו רפואה שלימה, אמן). הרב זעפרני שהיה נוכח במקום, אמר לי שאבוא אליו למחרת ואתאם את הזמן ואת מקום הברית. מיד אח"כ, שמתי פעמי לבית החולים לבקר את אשתי ואת הרך הנולד.
בזמן שישבתי עם רעייתי וכשהתינוק לידינו, לפתע החל התינוק להשמיע קולות מוזרים ולהראות סימני חנק. אני צעקתי בקול לאחיות שרצו מיד ולקחו אותו לחדר התינוקות לטפל בו. תודה לאל, הילד חזר לעצמו, אך הרופאים המודאגים החליטו לבצע בדיקה לראות מדוע זה קרא. הם עשו בדיקות שונות, והתוצאות שהגיעו למחרת הצביעו על כך שהתינוק נדבק בחיידק מסוג אלים. הרופאים החליטו לתת לתינוק 3 סוגים של אנטיביוטיקה דרך הווריד בשלוש מקומות בגופו: בשני רגליו ובאחת מזרועותיו.
אני כמובן, נסעתי מיד לביתו של הרב, אבל לצערי הרב כבר לא היה בבית, משום שבכל שנה, בדיוק בתקופה הזו, אחר 51 ימי חודש אלול והימים הנוראים, סוכות ושמחת תורה, בהם הרב היה מוציא אנרגיות עצומות וכוחות עילאיים בעבודת השם הקשורה לימים אלו, היו לוקחים את הרב למספר ימי מנוחה במקום מסויים בארץ. ואני, בצערי הגדול, לא ידעתי איך להשיג את הרב.
כל המקרה הזה היה ביום רביעי של השבוע. ביום חמישי, החליטו הרופאים לבצע בדיקות מקיפות נוספות בתינוק, לאחר שכבר התחילו במתן האנטיביוטיקה. התוצאות של בדיקה זו היו אמורות להתקבל רק ביום שישי של אותו השבוע, אבל להזכירכם – הילד כבר קיבל 3 סוגים של אנטיביוטיקה מחלישה.
אני יצרתי קשר עם הרב פירר שהיה בקשר עם בית החולים כדי להבין מה המצב. בבוקר יום שישי התקשר אלי הרב פירר ובישר לי שהבדיקות המקיפות גילו שב"ה – לתינוק את החיידק האלים המדובר, אבל הרופאים החליטו בכל מקרה להמשיך באנטיביוטיקה עד תום הזמן הקצוב – 10 ימים.
באותו יום השישי, רבינו חזר ממנוחתו ואני ניגשתי אליו וסיפרתי את כל המעשה. הרב בירך את התינוק ואני חזרתי לביתי. אבל מעט לפני כניסת השבת, התעוררה אצלי שאלה – האם יהיה ניתן לעשות את הברית לתינוק בזמן? התקשרתי לרב פירר וביקשתי לשאול אותו לדעתו. הוא אמר שזו באמת שאלה, שהרי כעת שהתברר שהתינוק לא נגוע בחיידק, ושלכאורה אין מניעה לבצע את הברית בזמנה. הוא אמר לי שידבר עם הרופאים ויחזור אלי עם תשובה במוצאי שבת.
בליל שבת, התפללנו בבית הכנסת של הרב, ומכיון שהמנהג היה שכל בעלי השמחה יושבים במזרח – גם אותי הושיבו הגבאי במקום המיועד לכך. מנהגו של רבינו היה שבסיום דרשת השבת שלו, בירך את כל בעלי השמחה – כל אחד בשמו. וכך, החל הרב לברך את כולם, אבל אותי – לא בירך.
לאחר התפילה ניגש אלי שמשו של הרב ר' שלום גנוניאן, ושאל אותי: "האם הרב יודע שנולד לך בן?", עניתי שאכן, הרב יודע. "אם כן, מדוע הרב לא בירך אותך?", "איני יודע" עניתי, "תשאל את הרב". ר' שלום פנה לרב ואמר: "כבוד הרב, השבוע יש ברית לבנו של שלמה אברג'ל. מדוע הרב לא הזכיר אותו?". הרב חייך ואמר: "אתה אומר שתהיה ברית!". כך סתם ולא פירש.
אבל אני כבר הבנתי: הברית כבר לא תהיה בזמנה.
ובאמת, במוצאי שבת קודש, התקשר אלי הרב פירר וסיפר שהרופאים אמרו לו שלא ניתן יהיה לבצע את הברית בזמנה, מכיון שעדיין הוא מקבל את האנטיביוטיקה, אע"פ שאינו חולה. אני כבר לא התפלאתי, רק חייכתי בראותי איך הרב ברוח קודש כבר ידע את הדבר.
הברית התקיימה ביום שני שבוע אח"כ, ורבינו הגדול ישב סנדק לבני שיח'.
