"וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל" (פרק ט"ז פסוק י"ד)
הגמרא (יומא ע"ה ע"א) מבארת את הפסוק (תהלים ע"ח כ"ה): "לחם אבירים אכל אישר" כמתייחס למן – ר' עקיבא מפרש: "לחם אבירים" – לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו, ור' ישמעאל אומר – לחם שנבלע באיברים.
אם כה מיוחד היה המן, יש לתמוה על ישראל שדברו סרה במן!
אלא אומרים חז"ל שהמן היה נקרא "הלחם הקלוקל" כיון שהיה מגלה את קלקלתו של כל אדם, שכן מי שהיה ירא שמים וקיים את המצוות כראוי היה המן מגיע את פתח אהלו, ומי שהיה בידו עוון היה צריך לצאת וללקט את המן מחוץ למחנה. בנוסף לכך, היה המן מתקשה כאבן אצל הרשעים והם נאלצו לטחון אותו במטחנה כדי לאכלו. פעולת הטחינה גרמה רעש גדול וכך הכירו הכל בקלקלתו של אותו אדם. לכן התלוננו ישראל על המן, שהיה מגלה לעיני כל את מצפונות ליבם.
מכל מקום יש ללמוד זכות על ישראל שלא התלננו על הקושי ללקט את המן או על הבושה הכרוכה בכך, אלא התלונה היתה שהמן היה מגלה את קלקלתם וגורם להם לעבוד את ה' מיראה, ואילו הם רצו לעלות למדרגות גובוהות יותר בעבודת ה', ולעבוד את הקב"ה מאהבה.
