"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:" (פרק כ"ג פסוק ב')
הגמרא (מגילה כ"ט ע"א) אומרת שלוויית אדום גדול אין לה שיעור, ומשתתפים בה אפילו יותר משישים ריבוא אנשים. וכך הוא לשון הגמרא: "רב ששת אומר: כנתינתה כך נטילתה – מה נתינה בשישים ריבוא, אף נטילתה בשישים ריבוא. הני מילי – למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני – לית ליה שיעורא". ומזה לומד הגאון בווילנא, שצריך להשתתף בהלוויה של גדול בישראל לפחות שישים ריבוא אנשים.
סיפר מרן הרב זצ"ל:
כשהיינו בהלוויה הגדולה של הרה"ג אליעזר מנחם מן שך זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק בערב שבת (לסדר פרשת וירא תשס"ב), אמרו לי שיש שם חצי מליון אנשים. מיד אמרתי שלא יתכן הדבר, כיון שצריכים להיות שם שישים ריבוא אנשים, לפי הכלל שאמרו חכמים "כנתינתה כך נטילתה", ובפרט שהגמרא אומרת שאדם גדול הוא בגדר "תני ומתני", ויוצאים ללוותו אפילו יותר משישים ריבוא.
וכך באמת היה, לאחר ההלוויה אמרו לו שהיו שם הרבה יותר אנשים ממה שחשבו.
אבל צאו וראו, שבהלוויה של כל ראשי הממשלה לאורך ההיסטוריה, או בהלוויה של מלכים – לא השתתפו כל כך הרבה אנשים. ואין זה פלא, לפי שכאן זהו כבודה של תורה
גם כשהיינו בנתיבות בקברו של האדמו"ר ה"בבא סאלי" זיע"א, ביום השנה לפטירתו, היו שם למעלה ממאה אלף איש, למרות הרוח והגשמים שהיו באותו הזמן.
והנה באותו שבוע עלו לקבר של אחד מהמנהיגים הגדולים של מדינת ישראל, ולא היה שם אפילו מניין, והיה בזיון גדול, ומאז בכל שנה מכריחים להוציא נערים מבתי הספר כדי שיהיה שם מעמד מכובד יותר.
עוד בקשר לגדולתו של הרב שך זצ"ל, סיפר הרב זצ"ל:
הפעם הראשונה שנפגשתי עם הרב שך זצ"ל היתה בחודש ניסן של שנת תשמ"ג, החודש בו נכנסתי לתפקיד הרב הראשי לישראל, ושלח הרב לקרוא לי מאחר ורצה להכירני.
במוצאי שבת הגדול של אותה השנה, בשעה מאוחרת, הלכתי אליו ומצאתיו יושב ולומד, למרות גילו המופלג. משראה אותי הפסיק את לימודו. אמרתי לו שאמתין עד שיסיים, אך הוא השיבני שאין זמן שבו אפשר לסיים את הלימוד.
ראיתי שהוא עוסק בסוגיה (פסחים ק"ח ע"א) העוסקת במחלוקת האם דרושה הסיבה בשתי כוסות ראשונות או אחרונות, ודיברנו מעט על הסוגיה. לסיום, אמר הרב שך שצריכים להביא לקיום דברי חכמים, ולשם כך צריך לפעול בפתיחת ישיבות, ולחנך ילדים בדרך התורה. "זהו התפקיד שלך", אמר לי.
כל מאוויו היו בעניין זה, ולכן זכה במה שזכה. ועל אדם גדול שכזה אומרת הגמרא ש"מאן דתני ומתני – לית ליה שיעורא".
