"זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ:" (ל"ד, ב')
בכל מקום שנאמר "זאת" או "זה" – הראהו הקב"ה למשה באצבע. כך מצינו במעשה המנורה, שנאמר (במדבר ח' ד'): "וזה מעשה המנורה", וכן לענין מולד הלבנה אמר לו הקב"ה (שמות י"ב ב'): "החודש הזה לכם ראש חודשים".
כשרצה משה רבינו ע"ה להיכנס לארץ, אמר לו הקב"ה שאמנם הוא לא יכנס לארץ, אך הוא יוכל לראות את כל הארץ. נתן הקב"ה למשה כוח לראות בעיניו עד קצה הארץ, וכל מה שהוא ראה נקנה לעם ישראל.
ויש לשאול: מה התועלת בכך שמשה הסתכל על הארץ? הרי הבטה בלבד אינה קונה (עיין תוס' על ב"מ דף ב' ע"א ד"ה דבראיה)!
אלא הענין הוא כך: אדם שראה חפץ של הפקר ברחוב – עצם ההבטה אינה קונה, אבל אם אין מדובר בהפקר אלא בחפץ שיש לו בעלים, ובעלים מעוניין להקנות אותו לאדם אחר, במקרה כזה ההבטה של הקונה מועילה, ואם יבוא אדם אחר ויבקש לקחת את החפץ – לא יזכה בו.
כן הדבר כאן: הקב"ה שהוא ה'בעלים' של הארץ, אמר למשה רבינו שיתסכל ויזכה בארץ, ובאופן זה – ההבטה קונה.
