"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" (י"ט, ל"ב)
מדוע כתוב "מפני"? היה צריך להיות כתוב: "לפני שיבה תקום"!
על אנשיו של קורח נאמר (במדבר ט"ז, ב'): "ויקומו לפני משה". ביאר גאון עוזנו ותפארתנו בעל 'הבן איש חי' זיע"א: מצד אחד הם נקהלו וחלקו על משה רבינו, אולם מצד שני אפילו עדת הכופרים הללו לא יכלו שלא לקום מפני כבודו של משה רבינו. מה עשו? כשהבחינו מרחוק במשה רבינו שמתקרב לקראתם, נעמדו, כדי שלא יצטרכו לעשות זאת כשהיתקרב אליהם.
לאור דברי 'הבן איש חי' יש לומר, שזהו שציוותה התורה: "מפני שיבה תקום" – עליך לקום "מפניו", כשהוא קרוב אליך, כדי שהיה ניכר שעמידה זו היא לכבודו!
"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" (י"ט, ל"ב)
עמ' קמ"ד
מכאן למדנו את חובת הכיבוד של זקנים ושל תלמידי חכמים, ככתוב בתהלים (ט"ו ד'): "ואת יראי ה' יכבד". חלק מחובת הכיבוד היא לקום בפני זקן או תלמיד חכם.
הרב בעל ה'בן איש חי' זיע"א שואל: מה הדין לגבי אדם שיושב בגזוסטרא (מרפסת) הגבוהה י' טפחים מקרקע הרחוב, ומחתיו עובר רב ברחוב, האם חייב הוא לקום לכבודו או שהגזוסטרא נחשבת לרשות אחרת, ואין הוא חייב לקום לכבודו?. תשובתו: מן הדין הוא חייב לקום.
ועוד שואל הרב: רב שנוסע בעגלה – האם חייבים לקום לכבודו? ועונה: מעיקר הדין אין חיוב, כי הרגב אינו רואה אותו אבל טוב לקום (ועיין בא"ח שנה שניה כי תצא סעי' י"ג-י"ד).
עוד יש לשאול: נהג אוטובוס או מונית שתלמיד חכם עולה לרכבו, האם חייב הנהג לקום לכבודו?
למעשה, אינו חייב לקום אבל רצוי.
מפורסמים בהקשר זה האחים למשפחת בביוף, שהיו נהגי אוטובוס בירושלים. כל פעם שהיה הרב המקובל חכם אפרים כהן זצ"ל נכנס לאוטובוס, הם היו קמים לכבודו. אמנם על פי דין הם לא היו חייבים לעשות זאת, כיון שהם היו באמצע עבודתם, אך הם טענו: "כיון שאנו ממילא עוצרים בתחנה וממתינים שיעלו אנשים, אנחנו יכולים לקיים מצווה חשובה זו ולכבד את הרב".
