על השפעת קדושתו של הבבא סאלי זיע"א מספר מרן הרב זצ"ל:
מעשה, והיו יושבים עם הבבא סאלי רבים מחסידיו ומשתעשעים עימו בדברי תורה. תוך כדי שמיעת דברי התורה שנאמרו, היו אוכלים המסובים מיני מעדנים ושותים כוס ערק, אותו היה הבבא סאלי מוזג אישית לכל אחד ואחד, אות וסימן לכך שהיה חפץ ביקרו.
והנה, פעם אחת נזדמן למקום אחד מיוצאי מרוקו, שהכל הכירוהו כפוליטיקאי העומד בראש אחת הרשימות של מפלגה חילונית. הבחין הבבא סאלי, שכנראה משום כך, היו החסידים מתעלמים ממנו. והנה, לפלא היה בעיניהם, בעת שראו שהבבא סאלי בכבודו ובעצמו פונה אליו בקול גדול ומזמינו לשבת לידו. ויתרה מזאת, פנה אליו הבבא סאלי ואמר לו: "ראה נא, רוב הנוכחים כאן זכו לשתות מכוס שמזגתי בעצמי, ראוי אם כך שגם אתה תשתה מידי!".
לשמע דברים אלו נתאדמו פני האיש, והוא לא ידע נפשו מרוב צער ומרוב שמחה – מצד אחד הוא זכה שהבבא סאלי יקרבו לצידו, ועוד רגע קט אף ימזוג לו את כוסו, ומצד שני הוא הרגיש במבטים הזרים של המסובים שם.
עודו מהרהר בדבר, והבבא סאלי אומר: "היד שלי אינה נשמעת לי, היא אינה יכולה לזוז ממקומה!". האיש החוויר מאד ואגלי זיעה החלו מבצבצים על מצחו. הבבא סאלי נראה כמתאמץ להזיז את ידו האוחזת בבקבוק הערק, כאילו מבקש מידו – אנא הישמעי לי. אמר הבבא סאלי: "האם תקבל עליך לעשות תשובה?". האיש נענע בראשו לאות 'הן'. "יפה" אמר הבבא סאלי, "האם תקבל עליך שלא תחלל שבת?". והאיש מענע שוב בראשו לאות 'הן'. סוף סוף היד חזרה לנוע לאיטה.
האיש הרגיש כאילו קיצו קרב. הן זה עתה קיבל שיעור מאלף באמונת חכמים. מעתה הוא יקפיד על שולחן כשר, על שמירת שבת, וכך יתקדם מדרגה אחר מדרגה. בירך האיש ברכת "שהכל נהיה בדברו" לפני כולם, וענו אחריו "אמן" נרגשת ביותר.
אשריהם גדולי ישראל, שעליהם אפשר לומר: גדולים בעלי תשובה, שצדיקים גמורים יודעים להעלותם "מבירא עמיקתא לאיגרא רמא".
