מיד עם סיום הקריאה של פרשת ״וזאת הברכה״ אנו מתחילים – ללא הפסקה – בקריאת פרשת "בראשית", לחבר את סוף התורה עם תחילתה. כך אנו מחברים בין האות שבה מסתיימת התורה – ל׳, ובין האות שבה מתחילה התורה – ב׳, להיות לב.
ללמדנו, כי כשם שהלב פועם יומם וליל באין הפוגה ומנוחה, להבדיל משאר איבריו של האדם אשר פעמים נחים, כגון כאשר האדם ישן, כך אנו מצווים להגות בתורה יומם ולילה (רמב״ם תלמוד תורה פ״א ה״ח, שו״ע יו״ד סי׳ רמ״ו סעי׳ א׳), "כי הם חיינו ואורך ימינו".
על כך אומר הקב״ה (ירמיה ל״ג, כ״ה): ״אם לא בריתי יומם ולילה – חוקות שמים וארץ לא שמתי". קיומו של העולם וחיותו הם מהתורה הקדושה. כפי שהלב פועל יומם וליל, כך יש להגות ולשמוח בתורה הקדושה יום ולילה.
