"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:" (דברים, כ"א, י')
"וְעַל דָּא כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ דָּא אִיהוּ יֵצֶר הָרָע. דַּאֲנַן צְרִיכִין לְמֵיפַּק לְקִבְלֵיהּ בְּמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וּלְקַטְרְגָא לֵיהּ, וּכְדֵין יִתְמְסַר בִּידָא דְּבַּר נָשׁ. כְּמָה דְאִתְּמָר, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ." (תרגום: וְעַל כֵּן, כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךְ – זֶהוּ יֵצֶר הָרָע, שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לָצֵאת כְּנֶגְדּוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּלְקַטְרֵג עָלָיו, וְאָז יִמָּסֵר בִּידֵי הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךְ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.) (זוהר חדש, כי תצא, צ"ו ע"א)
על הפסוק "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלהיך בידיך", הסבירו המפרשים על פי הפשט: אל תמתין שהאויב יבוא אליך, אלא צא לקראתו בטרם יקרב אליך.
בגמרא, במסכת עבודה זרה (י"ז ע"א), נחלקו האמוראים בשאלה האם יכול אדם להכניס את עצמו למצב שתהיה לו התמודדות עם יצרו, מתוך מטרה להתגבר עליו, או שצריך להתרחק ולא להביא את עצמו למצב של התמודדות כלל.
למשלך, יש לפניו שתי דרכים: באחת – יש תמונות תועבה, או נשים שלובשות בגדים לא צנועים, ובדרך אחרת, אולי גם ארוכה יותר – אין דברים כאלו. האם על האדם ללכת בדרך הלא צנועה כדי שיתמודד ויתגבר על יצרו, או ללכת בדרך הצנועה כדי למנוע מעצמו את הניסיון.
במשלי (ה', ח') נאמר: "ואל תקרב אל פתח ביתה". הסבירו שם בגמרא שאדם לא צריך להביא את עצמו לידי ניסיון. אמרו חכמי המוסר: אל תביא את עצמך לידי ניסיון – כדי שלא תביא את עצמך לידי ביזיון…
צריך האדם להתרגל לומר תמיד: "יגער ה' בך השטן" (זכריה ג', ב'), והתפלל תמיד שהקב"ה יסייע לנו להינצל מהיצר הרע.
