כתיבה
מד. אסור לכתוב בחול המועד אלא אם כן לאחת משלוש סיבות: א) "דבר האבד". ב) צורכי רבים. ג) צורך המועד.
מה. חשבונות וכיוצא בזה שאם לא יכתבם ישכחם, מותר לכתבם משום דהוי "דבר האבד". וכן מה שהוא לצורך המועד, מותר לכתוב. אבל שאר דברים, אסור לכתוב. (שו"ע תקמה סע' ד).
מו. מותר למורה לכתוב מראה מקומות לשיעור, כיוון שהוא צורך רבים. (שו"ע תקמה סע' ב). מז.
אדם שלומד או מכין שיעור ורוצה לכתוב לעצמו חידושים, ראשי פרקים או את מהלך השיעור, יכול לכותבם בחול המועד, כיוון שאם לא יכתבם יכול לשכוח חלק מהדברים והוי "דבר האבד". (שו"ע תקמה סע' ט ועיין כה"ח ס"ק עט).
מח. מכתב שכותב אדם לחברו, יכול לכותבו בלי שינוי. שזה כמו צרכי המועד. ויש נוהגין לכתוב בשינוי קצת. וטוב לעשות כן אם אין בכך הפרעה לכתיבה. וטוב לכתוב בכתב יד, לא בדפוס לא באותיות דפוס. (עיין כה"ח תקמה ס"ק לו).
מט. אין להכניס כסף לבנק או להוציא ממנו כיוון שזה מצריך כתיבה לפקיד יהודי או הפעלת מחשב, אלא אם כן אי אפשר בדרך אחרת או שחושש ל"דבר האבד". (אחרונים).
נ. מותר להגיה ספר תורה של בית הכנסת אם אין ספר תורה אחר לקרות בו. (שו"ע תקמה סע' ב).
נא. אדם שאין לו מה לאכול ומתפרנס מהכתיבה יכול לכתוב ולהתפרנס. (שו"ע שם סע' ג).
נב. כל מה שמותר לכתוב – מותר גם בלי שינוי, וכל מה שאסור לכתוב – אסור גם בשינוי. (שו"ע שם סע' ז) ואעפ"כ נוהגים לשנות.
נג. כתיבה במחשב תוך כדי משחקים – מותרת. הקלדה של מכתב במחשב הרי היא כמו כתיבה רגילה, מה שמותר לכתוב, מותר גם להקליד. (עיין כה"ח תקמה ס"ק טל), ומה שאסור לכתוב – אסור גם להקליד. תיקון מאמר מודפס – אסור. (עיין שו"ע תקמה סע' א). הנהלת חשבונות של העסק – אסורה, אלא אם כן יש חשש הפסד אם לא ידחה לאחרי המועד. גיבוי דיסקטים – מותר. הדפסה במדפסת מתוך מה ששמור במחשב – אסורה. (עיין שו"ע שם סע' ז).
