כוונת הברכות
א. כוונה בברכה – צריך להיזהר מאוד באמירת הברכות שידע איזו ברכה הוא צריך לברך ומהו סיום הברכה שצריך לסיים בה, כיון שיש מי שאומר שאם בעת שאמר את המילים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם" היה בדעתו לסיים בברכה מסוימת – אפילו אם התברר לו שטעה, חייב לסיים כמו שהיה בדעתו, ואפילו אם אין זה מקומה, כגון אם בברכות השחר התחיל את הברכה על דעת לסיים "זוקף כפופים" לפני ברכת "מתיר אסורים" – יסיים ב"זוקף כפופים" אף על פי שעל ידי זה יפסיד ברכת "מתיר אסורים", וכן אם בשעה שהתחיל לברך על היין היה בדעתו לברך עליו "שהכל" ובאמצע נזכר שעליו לברך "בורא פרי הגפן" – יש אומרים שאינו יכול לסיים "בורא פרי הגפן" כיון שלא התחיל את הברכה על דעת זה. ויש שאומרים שאפילו אם התחיל לברך ואמר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם" על דעת לסיים בברכה מסוימת ונזכר שטעה – אם עדיין לא סיים את הברכה יכול לסיים בברכה הראויה, אע"פ שלא חשב עליה כשהזכיר את שם השם. ולכן כדי להימנע מספיקות ישתדל בתחילת כל ברכה לכוון על סיומה, וידע על מה הוא מברך. ואם טעה והתחיל על דעת לסיים בברכה שאין זה מקומה, או שהתחיל על דעת לסיים בברכה אחרת – יסיים בברכה שצריך, ולא יחזור לברך כי ספק ברכות להקל[1].
ב. פעולה בזמן הברכה – כשמברך אסור לעשות שום פעולה, ואפילו היא קלה[2].
ג. כוונה במילים – כשמברך יכוון בפירוש המילות שמוציא בפיו ולא יהיה כציפור המצפצף[3].
ד. ניקיון פיו – יזהר לנקות את פיו קודם שמברך, וישים אל ליבו שפיו יהיה פנוי גם משאר דברים, שנאמר[4]: "ימלא פי תהלתך"[5].
ה. כוונה באמירת שם ה' – כשמזכיר שם ה', יכוון בכתיבתו ובקריאתו, כלומר: בכתיבתו (הויה) – יכוון היה הווה ויהיה, ובקריאתו (אדני) – יכוון שהוא אדון הכל. וכשאומר "אלוקים" – יכוון שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם[6]. ואם קשה לאדם לכוון כוונות אלו בכל ברכה שמברך במשך היום, יכוון לפחות בברכה הראשונה שמברך ביום (שהיא: "על נטילת ידיים") ויכוון שכל הברכות שיברך באותו היום יהיו על דעת ברכה זו[7].
ו. כשמזכיר בברכה את שם ה', טוב שיצייר במחשבתו שם אדנות כתוב בתוך אות "הא" האחרונה של שם "הויה". ויכוון עוד אח"כ שילוב האותיות של הויה ואדנות, ויזהר לכוון גם בניקוד (ונהגו לכוון בניקוד "לְעוֹלָם")[8]. וטוב להתפלל בסידור שמודפס בו שם ה' בשילוב הנ"ל. ואם קשה לו לכוון בדברים אלו יעשה כדלעיל סעיף ה'[9].
ז. כשקורא שם אדנו"ת הטעם הוא מלרע[10].
ח. הזכרת שם ה' – אעפ"י שאסור להזכיר את שם ה' סתם, אם מזכירו בדרך לימודו או כשמזמר שירות ותשבחות – יזכירו בפירוש, כיון שאין דרך כבוד להזכירו בכינויים כגון אדוש"ם וכדו'[11].
ט. אסור להגות את ה' באותיותיו דהיינו יו"ד ה"י וי"ו ה"י, וכשקורא ב"לשם ייחוד" או ב"פתח אליהו" את אותיות ה' יפסיק בין האותיות ע"י תיבת "אות" דהיינו: אות יו"ד ה"י באות וי"ו ה"י[12].
י. ברוך הוא וברוך שמו – כשאומר: "ברוך הוא וברוך שמו" יכוון שהוא יתברך ברוך מעצמו ואינו צריך לברכותינו[13].
יא. אמירת שמות מלאכים – יזהר שלא יאמר גם את שמות המלאכים בפיו, ואולם מלאכי ארגמ"ן (דהיינו אוריא"ל, רפא"ל, גבריא"ל, מיכא"ל, נוריא"ל) – יכול לאומרם בפיו[14].
[1] שו"ע סי' ר"ט סעי' א', ב'. כה"ח ומשנ"ב שם באורך. בא"ח פרשת וישב סעי' ז'. כה"ח סי' מ"ו ס"ק מ"ה. אמרי מרדכי עמ' רצ"א-ש'.
[2] כה"ח סי' ה' ס"ק ג'.
[3] שו"ע סי' ה'. כה"ח ס"ק א'.
[4] תהלים ע"א, ח'.
[5] כה"ח סי' ה' ס"ק ג'.
[6] שו"ע סי' ה'.
[7] אחרונים.
[8] בא"ח פרשת וישב סעי' ג'. כה"ח סי' ה' ס"ק ו'.
[9] אחרונים.
[10] כה"ח סי' ה' ס"ק ז'.
[11] כה"ח סי' ה' ס"ק י"א.
[12] כה"ח סי' ה' ס"ק ט'. בא"ח פרשת וישלח סעי' י"א.
[13] כה"ח סי' ה' ס"ק י"ב.
[14] כה"ח סי' ה' ס"ק י'.
