מקום התפילה

מקום התפילה

יג. קביעת מקום – צריך האדם לקבוע לו בית כנסת מיוחד להתפלל בו, ובביהכ"נ עצמו יקבע לו מקום מיוחד לתפילה[1]. ועיקר קביעות מקום הוא בתפילת ה"עמידה"[2]. וכל שמתפלל בתוך ארבע אמות של מקומו  – כמקומו דמי[3].

יד. מניעת מחלוקת על מקום – אעפ"י שקביעת מקום בביהכ"נ חשובה מאוד, אם בא לביהכ"נ ורואה שאחר התיישב במקומו, לא יריב איתו ולא יעורר מחלוקת על זה, אלא יתפלל באותה העת במקום אחר[4].

טו. קביעות בכל מקום – גם במקומות שאינו מתפלל שם בקביעות, כגון בביתו וכדו'  – יקבע לו שם מקום מיוחד לתפילתו[5].

טז. תפילה במקום קדוש – צריך להשתדל להתפלל במקום הקדוש ביותר שיכול, והכותל המערבי או מקום שיכול לראות ממנו את מקום בית המקדש הוא קדוש ביותר, ובית הכנסת שנמצא בתוך חומות ירושלים יותר מקודש מכל בית כנסת אחר כיון שכל ביכ"נ שקרוב יותר לבית המקדש קדושתו גדולה יותר כי שם שער השמים, אבל אסור להיכנס ולהתפלל במקום המקדש עצמו (היינו בכל הר הבית)[6], כיון שכולנו טמאים בטומאת מת ושאר טומאות, ואפילו אם נטהר משאר הטומאות אין אנו יודעים את המקום המדויק של העזרה והחיל[7].

יז. תפילה ברכב – אדם שנוסע במכונית פרטית וצריך להתפלל, לא יתפלל תוך כדי נהיגה אלא יעצור את רכבו ויתפלל[8].

יח. מקום מוצנע – אם היה בדרך והגיע זמן התפילה, יחפש מקום מוצנע להתפלל בו כגון בין האילנות, מאחורי תחנה וכד', כדי שתהיה אימת מלך עליו ויוכל להתפלל בהכנעת הלב. ואם יש באותו מקום חצר נקייה יתפלל בה אעפ"י שאין לה תיקרה. ואם אינו מוצא מקום מוצנע יתפלל בכל מקום נקי[9].

יט. תפילה בשמחה – אסור להתפלל כשהוא עצב כיון שאז מפסיד את התועלת הגדולה שמקבל ע"י התפילה, אלא יתפלל כל תפילתו בשמחה, פרט לשעה שבה אומר וידוי שאז צריך שיתעצב על עוונותיו[10].

כ. צדקה – טוב לתת צדקה קודם התפילה, שנאמר[11]: "אני בצדק אחזה פניך"[12].

כא. בקול נמוך – יתפלל תפילתו בקול נמוך ואפילו כשאומר זמירות, כדי להראות הכנעה. ורק בשבת יכול להגביה את קולו בנעימה מעט לכבוד השבת[13].

כב. ישיבה באימה – ישב באימה וביראה ולא ישען לאחור או לצדדין בצורה שאינה ראויה, ולא יפשוט רגליו לפנים או ירכיבם זה על גבי זה וכן כל כיוצא בזה[14].

כג. קריאת פסוקים בטעמים – כשאומרים פסוקים בתפילה  – טוב לקרותם בטעמים שלהם כי כך היה מנהג האר"י ז"ל[15].

כד. ניקוי האוזן והאף – לא ינקה אוזניו וחוטמו בידיו בתוך התפילה מתחילה ועד סוף, וע"י מטפחת מותר[16]. ואם הכניס ידו לתוך אוזנו או לתוך אפו, או אם נגע בהפרשת האוזן או האף, צריך ליטול את ידו שנגע בה, והמחמיר ליטול שתי ידיו  – תבוא עליו ברכה[17].

כה. פרשת העקידה – ישתדל כל אדם לומר בכל יום קודם פרשת העקידה, מודעה המוזכרת בספר "עוד יוסף חי" ובסידורים. ויאמר אותה בין בחול ובין בשבת ויו"ט כיון שיש בה צורך גדול עפ"י הסוד[18] (ובפרט את התפילה המופיעה בסידור "קול אליהו" עמוד ס"ח).

[1] שו"ע סי' צ' סעי' י"ט. בא"ח פרשת מקץ סעי' ד'.

[2] בא"ח פרשת מקץ סעי' ד'.

[3] כה"ח סי' צ' ס"ק קכ"ג. משנ"ב שם ס"ק ס'.

[4] אחרונים.

[5] בא"ח פרשת מקץ סעי' ד'. כה"ח סי' צ' ס"ק קי"ח. משנ"ב שם ס"ק נ"ט.

[6] ולצערנו מתקיים בנו הפסוק באיכה פרק ה' פסוק י"ח, ויש לנו להתנחם בדברי ר"ע במסכת מכות דף כ"ד ע"ב.

[7] עוד יוסף חי פרשת יתרו סעי' א'. רמב"ם הלכות ביאת מקדש פ"ג. כה"ח סי' צ"ד ס"ק ה'. וכתב הרב בעוד יוסף חי וזה לשונו: "ביהכ"נ הסמוך להר הבית מקודשת יותר כדלעיל, וכ"ש אם העומדים שם יכולים לראות מהחלונות שבה קרקע בית המקדש הרי זה מעולה ביותר. ואשרי הזוכה להתפלל שם ולעסוק בתורה במדרש הבנוי שם", עכ"ל. ושמענו ממגידי אמת שהרי"ח הטוב זצ"ל השפיע על הנדיב יוסף אברהם שלום ז"ל להוציא הוצאות עצומות ולהשתדל בהרבה השתדלויות כדי שיבנה בית מדרש וביהכ"נ שמשם יראו את קרקע הר הבית, ולבסוף זכה ובהשפעתו נבנתה ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה, וכשבנו אותה הקפידו שמבית הכנסת ומבית המדרש יראו את הר הבית, ובעוונות, המבנה המפואר הזה נהרס עד היסוד ע"י הירדנים בשנת תש"ח, ועתה זכינו לבנינו מחדש בחסדי ה' עלינו.

[8] אחרונים.

[9] שו"ע סי' צ' סעי' ה', ו'. בא"ח פרשת יתרו סעי' י"ט, ועי' ברכות ג' ע"א. סידור "קול אליהו" דף ל"ג.

[10] בא"ח פרשת מקץ סעי' ה'.

[11] תהלים י"ז, ט"ו.

[12] שו"ע סי' צ"ב ס"ק י', ועי' כה"ח שם ס"ק מ"ד, מ"ה. משנ"ב שם ס"ק ל"ו.

[13] בא"ח פרשת מקץ סעי' ו' בשם האר"י ז"ל.

[14] בא"ח פרשת יתרו סעי' ט'.

[15] בא"ח פרשת מקץ סעי' ו'.

[16] בא"ח פרשת מקץ סעי' ו' בשם האר"י ז"ל.

[17] שו"ע סי' צ"ב סעי' ז' וסי' ד' סעי' כ"א. כה"ח שם ס"ק פ"ו, צ"ז. שער הכוונות עניין ברכת השחר.

[18] עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' א'.