מקום הנחתם

מקום הנחתם

כז. מקום הנחה בזרוע – מקום הנחת תפילין של יד הוא בזרוע השמאלית בחלק הסמוך לכתף, בחלקה התחתון, על השריר שהוא הקיבורת (דהיינו אותו מקום שכשאדם מכפל את הזרוע המקום בולט). וצריך שייטה מעט את התפילין כלפי גופו כך שבזמן שמכופף את הזרוע יהיו התפילין כנגד הלב ממש[1]. ואם אינו יכול להניחם בחצי התחתון של פרק הזרוע או שיש לו שני זוגות תפילין, יכול לסמוך על דעת הגר"א שאפשר להניח תפילין של יד גם בחלק העליון של הקיבורת הסמוך לבית השחי[2].

כח. טעה והניח תפילין על יד ימינו – לא יצא ידי חובה אפילו בדיעבד. ואם נזכר וחלצם כדי להניחם בשמאלו – צריך לחזור ולברך, אבל אם נזכר קודם שהניח תפילין של ראש – אין צריך לחזור ולברך[3].

כט. דין גידם – גידם שיש לו רק זרוע, בין נחתך למטה מהקיבורת ובין נחתך למעלה מהקיבורת – יניח על החלק שנשאר לו בידו השמאלית – ולא יברך, וכשיניח תפילין של ראש יברך "להניח תפילין" (ולבני אשכנז יברך גם "על מצות תפילין"), ואח"כ יחלוץ שניהם ויניח התפילין בידו הימנית ובראשו ולא יברך עליהם[4]. אמנם, אם אין לו יד שמאל כלל יניח בידו הימנית אך לא יברך[5].

ל. יבשה ידו – מי שיבשה ידו השמאלית ונתבטלו בה כל הרגשותיה – דינו כגידם[6].

לא. חסרה לו אצבע – מי שחסרה לו אצבע שכורכים עליה את הרצועה (דהיינו האמה) – יכרוך על האצבע הסמוכה לאגודל (דהיינו האצבע) או על אצבע אחרת. ואם ח"ו אין לו אצבעות כלל – יכרוך סביב לכף יד. ואם אין לו כף יד כלל – יכרוך סביב הזרוע. ואין דברים אלו מעכבים כלל את הברכה[7].

לב. מיקום תפילין של ראש – מקום הנחת תפילין של ראש הוא ממקום תחילת שורשי השערות בקדמת הראש עד מקום שמוחו של תינוק רופס (חלש) שהוא בערך במרכז הראש. וצריכה התפילה של ראש להיות בדיוק באמצע רוחב הראש כנגד בין העיניים, ויקפיד שלא תרד אפילו חלק קטן מהתפילה (התיתורא – החלק התחתון) למצח אע"פ שהוא מכוסה בשערות. ואם משנה אפילו מעט ממקום התפילין אינו יוצא ידי חובה ונענש על כך, וברכתו לבטלה[8].

לג. חסר שיער – זקן או קירח יניח במקום שהיו שורשי השערות לפני שנשרו[9].

לד. מקום הקשר מאחורה – קשר "הדלת" שבקצה האחורי של התפילין של ראש צריך להיות באמצע העורף, למעלה מן הגומא (ולא בה) בסוף עצם הגולגולת, והוא מכוון כנגד הפנים. והמשנה ממקום זה לא יצא ידי חובתו[10].

לה. יזהר שקשר התפילין של ראש שנראה כעין "דלת", וקשר התפילין של יד שנראה כעין "יוד", יהיו כלפי חוץ ולא יתהפכו. ואם התהפכו – יתענה. ואם קשה לו להתענות – יפדה את התענית בצדקה (ועיין לקמן סעיף מ"א בעניין הצדקה). ויזהר לעשות הקשר של תפילין של ראש כאות "דלת" ולא כאות "מם" סתומה[11].

לו. תפילין על ידו השמאלית – יניח את התפילין של יד על ידו השמאלית שנאמר: "והיה לאות על ידכה" – שהיא יד כהה[12].

לז. איטר – מי שהוא איטר שעושה את כל עבודותיו ביד שמאל, יניח תפילין בשמאלו שהיא ימין כל אדם ויתפלל בתפילין אלו. וירא שמים הרוצה לצאת אליבא דכו"ע ייקח אחרי התפילה תפילין אחרות שמתאימות לידו הימנית שהיא שמאל כל אדם, ויניחם בברכה בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בליבו, ויקרא קריאת שמע בלא ברכותיה. וצריך לעשות שתי זוגות כדי שקשר התפילין של יד יהיה לצד הפנים, ולא יניח בשעת התפילה שתי זוגות כאלו יחד, משום "בל תוסיף" ומשום מראית עין[13].

לח. מי שעושה את כל עבודותיו ביד שמאל אך כותב ביד ימין או עושה בה מלאכה אחרת (באופן קבוע, כגון פתיחת דלת וכדו'), או כותב בשמאל ועושה את כל מלאכתו בימין, יש מחלוקת בין הפוסקים באיזו יד יניח. ולמעשה יכול להניח ביד שמאל, ואם ירצה להניח אחרי התפילה גם בימין, תבוא עליו ברכה[14].

לט. מי ששולט בשתי ידיו יניח ביד שמאל[15].

מ. מי שאין לו זרוע בכלל באופן שמניח כמ"ש בסעי' כ"ט – חייב להניח תפילין של ראש[16] (ובעניין הברכה עיין לעיל סעיף כ"ט).

מא. התהפכה הרצועה – אם התהפכה הרצועה המקיפה את הראש, או הרצועה של יד במקום שקושר בה את הקציצה (הצד התחתון של התפילין) – יתענה יום אחד. ואם קשה לו לצום ימעט באכילתו ויפדה את התענית בצדקה כמחיר של הסעודות שאוכל באותו יום[17]. וטוב להיזהר שלא יתהפכו שאר הרצועות שכורך על היד והרצועות שיורדות על החזה[18].

מב. יש אומרים שבמקרה הנ"ל אינו חייב להתענות, אלא רק אם הרגיש בעת שהניח את התפילין שנהפכה הרצועה ומתוך עצלות לא תקן אותה, אבל אם נהפכה הרצועה שסביב ראשו או הרצועה שקושרת את ה"יוד" בתפילין של יד באונס, ורק כשבא לחלצם הרגיש שהיא הפוכה – אין צריך להתענות, וירא שמים יכול להחמיר על עצמו ולהתענות. אבל אם נתהפכה באונס הרצועה המשתלשלת מראשו או המקיפה את זרועו – אין צריך להתענות ואפילו חסידים ואנשי מעשה[19].

מג. קשר היו"ד – צריך להיזהר שבתפילין של יד לא יזוז קשר ה"יוד" מהבית ולכן נהגו לקשרו בגיד בשעת עשיית התפילין, ואעפ"כ גם בשעת הנחתם צריך לקושרה ברצועה עם התפילין[20].

מד. חציצה בתפילין של ראש – ידקדק שלא יהיה דבר חוצץ בין בשרו לבתים או לרצועות[21] כגון לכלוך, אבק, עפר, כינה, משקפיים, תחבושת וכדו', ולדעת כמה פוסקים גם שיער שארוך הרבה חוצץ. ואם יש דברים החוצצים שאינו יכול להסירם לזמן ארוך, יזהר לפחות בקריאת שמע וברכותיה ובתפילת י"ח להסירם[22]. ואם אינו יכול להסיר כלל כגון גבס וכדו' – יכול להניח את הרצועות על גביהם (אך אם הגבס נמצא במקום הנחת הבתים – דינו כגידם וכדלעיל)[23]. ויש להיזהר ולהסיר את שעון היד מידו שלא יחצוץ אעפ"י שכורך את שבע הכריכות עד השעון[24].

מה. זיעה – זיעה אינה חוצצת, אבל טוב שינגב את הזיעה לפני ההנחה משום כבוד התפילין. ואם הניח תפילין ואח"כ הזיע – אינו חייב לחולצם, וכשיחלצם ינגבם משום כבוד התפילין, וכדי שלא יתקלקלו (וכן הוא הדין אם שערו רטוב מטבילה במקווה וכדו')[25].

[1] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ו'. שו"ע סי' כ"ז סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ג'.

[2] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ו'. כה"ח סי' כ"ז ס"ק ג'.

[3] כה"ח סי' כ"ז ס"ק א'.

[4] כה"ח סי' כ"ז ס"ק ד'.

[5] כה"ח סי' כ"ז ס"ק ה'.

[6] כה"ח סי' כ"ז ס"ק ד'.

[7] שו"ת תורה לשמה סי' ט'.

[8] שו"ע סי' כ"ז סעיף ט' והחונים עליו. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' א'.

[9] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' א'. כה"ח סי' כ"ז ס"ק ל"ח.

[10] שו"ע סי' כ"ז סעי' י' והחונים עליו. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ב'.

[11] שו"ע סי' כ"ז סעי' ב', י' והחונים עליו. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ג'.

[12] שו"ע סי' כ"ז סעי' א'. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ז'.

[13] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ז'. שו"ע סי' כ"ו סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק ל"א. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ט', י'.

[14] עפ"י בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ז'. שו"ע סי' כ"ו סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק ל"א. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ט', י'.

[15] שו"ע סי' כ"ו סעי' ו'.

[16] כה"ח סי' כ"ז ס"ק ו'.

[17] עפ"י כה"ח סי' תקס"ח ס"ק נ"ב וסי' של"ד ס"ק קנ"ב.

[18] שו"ע סי' כ"ו סעי' י"א. כה"ח שם ס"ק מ"ט. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ד'.

[19] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' כ"ב. כה"ח סי' כ"ו ס"ק מ"ט.

[20] כה"ח סי' כ"ז ס"ק י"ב, י"ג.

[21] שו"ע סי' כ"ז סעיף ד'.

[22] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' י"ט. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ה'. כה"ח סי' כ"ו ס"ק ט"ו.

[23] כה"ח סי' כ"ו ס"ק כ"א.

[24] שו"ת יין הטוב סי' כ"ג.

[25] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' י"ט.