הכוונה והברכה

הכוונה והברכה

א. מעלת התפילין – אחר שהתעטף בטלית יניח תפילין שמעלין בקודש, ונרמז בפסוק: "והיה העטופים ללבן, והקשורים ליעקב"[1].

• מצווה זו חשובה מאוד שהיא 'אות' לישראל, ומי שאינו מניח תפילין בגלל שאין מצווה זו חשובה בעיניו הרי הוא בכלל פושעי ישראל בגופן, ואינו קם בתחיית המתים, ועובר על שמונה מצוות עשה[2].
• המניחם מאריך ימים, ומובטח לו שהוא בן עולם הבא, ועוונותיו נמחלים, ואין גהינם שולט בו. שקולה מצוות תפילין כנגד כל המצוות.
• אומר הרמב"ם: "קדושת תפילין קדושתן גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים, ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה, ואינו מהרהר מחשבות רעות, אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק, לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצוותן כך היא. אמרו עליו על רב, תלמידו של רבינו הקדוש, שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין. אעפ"י שמצוותן ללבשן כל היום, בשעת תפילה יותר מן הכל. אמרו חכמים: כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, וכל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה, שהרי בארבע פרשיות ציוה על תפילין של ראש ועל תפילין של יד, וכל הרגיל בתפילין מאריך ימים, שנאמר[3]: 'ה' עליהם יחיו'"[4].

ב. הכוונה בהנחתם – צריך שיכוון בהנחתם שצוונו הקב"ה בד' פרשיות אלו של התפילין, שיש בהם ייחוד שמו ויציאת מצרים, להניחם על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכוח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. וישעבד לקב"ה את הנשמה שמתגלה במוח, ואת הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו[5].

ג. אמירת 'לשם ייחוד' – טוב לומר קודם שמברך על הנחת התפילין: "לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הריני מוכן לקיים מצות עשה להניח תפילין בזרועי ובראשי, כמו שצוונו ה' אלוקינו בתורתו הקדושה: 'וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם', והריני מכוון בהנחת ארבע פרשיות אלו, שיש בהם יחוד שמו וזכירת יציאת מצרים, להניחם על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עימנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכוח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, והריני משעבד לקדוש ברוך הוא הנשמה שהיא במוח, והלב כנגד הזרוע שהם עיקר התאוות והמחשבות, ובזה נזכור את הבורא ונמעיט הנאותינו, והריני מוכן לברך כתיקון רבותינו זיכרונם לברכה על התפילין, והריני מכוון לפטור בברכה זו גם תפילין של ראש (ואם מניח גם תפילין של ר"ת יאמר: "וגם תפילין של רבינו תם"), ויעלה לפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו כאילו כוונתי בכל הכוונות הראויות לכוון בהנחת תפילין ובברכה. 'ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו'" וכו'[6].

ד. המאחר לבית הכנסת – אם איחר לבית הכנסת ואין לו זמן לקרוא את נוסח ה"לשם ייחוד" הארוך יאמר בקיצור: "הריני מניח תפילין לזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, ואשר לו הכוח בעליונים ובתחתונים, והריני משעבד את הנשמה והלב לקדוש ברוך הוא, והריני מכוון בברכה לפטור תפילין של יד וגם של ראש, 'ויהי נועם'" וכו'[7].

ה. ברכה על הנחת תפילין של ראש – ישנה מחלוקת בין הפוסקים אם מברכים על תפילין של ראש או לא, ונהגו הספרדים לברך על תפילין של יד "להניח תפילין" ולכוון בברכה זו לפטור גם את התפילין של ראש, והאשכנזים נהגו לברך על תפילין של ראש ברכת "על מצות תפילין" ואומרים אח"כ "ברוך שם כבוד" וכו', ויזהרו לומר פסוק "ברוך שם" וכו' לאחר שהידקו את התפילין של ראש במקומם כראוי כיון שאחרת זהו הפסק בין הברכה להנחה[8].

ו. נוסח הברכה – נוסח הברכה הוא: "להָניח תפילִּין" בנקוד קמץ תחת האות "ה", האות "נ" רפויה ולא דגושה, ואות "ל" של תפילין תהיה דגושה[9].

ז. טעות בברכה – אם טעה ובירך על תפילין של יד "על מצות תפילין" – יצא ידי חובתו, והשומע יענה אמן[10].

ח. נסתפק אם בירך – אם לאחר שהניח תפילין של יד נסתפק אם בירך עליהם או לא – יברך על תפילין של ראש "על מצות תפילין" ואין לחשוש שמא נפטר כבר בברכה שבירך על תפילין של יד, שהרי מסופק לו אם ברך. ואפילו אם ברך, קרוב לודאי שלא כיוון על תפילין של ראש[11].

ט. טעה והתחיל לברך על של ראש – אם טעה והתחיל לברך על תפילין של ראש ואמר כבר תיבות: "ברוך אתה ה'" לא יסיים "למדני חוקיך", כי אז יהיה הפסק בדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אלא יסיים: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין" כיון שיש שמברכים ברכה זו על תפילין של ראש[12].

י. ברכה על תפילין ר"ת – אין לברך על תפילין של ר"ת כלל ואפילו אם מניחם לבדם ללא תפילין של רש"י, כיון שעפ"י הסוד מעלתם גדולה יותר[13].

יא. המניח שני זוגות וטעה בלקיחתם – מי שרגיל להניח בכל יום שני זוגות תפילין (רש"י ור"ת) יחד וטעה וברך על תפילין של ר"ת והניחן – יניח את של רש"י מיד אחריו בלי ברכה, כיון שבברכתו כיוון על שניהם. אבל אם רגיל להניח של רש"י לבד, ואחר התפילה מניח תפילין של ר"ת, וטעה ולקח תחילה של ר"ת ובירך, ואח"כ ראה שטעה – יחלוץ אותם ויניח של רש"י ויברך עליהם. וכן הוא הדין אם מניח רק של רש"י בכל יום, ובטעות הניח של ר"ת ובירך עליו – יחלצם ויניח של רש"י, ויחזור ויברך עליהם[14].

יב. החולץ תפילין – החולץ תפילין על דעת לחזור ולהניחם מיד – אינו צריך לחזור ולברך.

• אם חלצם ונכנס לבית הכסא: יש אומרים שכשיחזור להניחם יברך, ויש אומרים שלא יברך, לכן יחזור ויברך עליהם בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו.
• כן הוא הדין אם נשמטו התפילין ממקומם או שהזיזם, כשמחזירם למקומם אינו חוזר ומברך מדין ספק ברכות להקל, ויכול לברך ולהרהר שם ומלכות בלבו[15].

יג. הניחם עם הקופסא – אם טעה והניח את התפילין על ידו או על ראשו כשהן עדיין בתוך הקופסא שלהם כך שהתפילין אינם מונחים על גופו אלא הקופסא חוצצת בין התפילין לגופו – כשמניחם כדבעי ישתדל לשמוע הברכה מאחר ויכוון לצאת ידי חובה, ואם אינו יכול יברך בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו[16].

יד. ברכה על תפילין אחרות – אם לאחר שחלץ את התפילין מניח תפילין אחרות – צריך לחזור ולברך עליהם אפילו אם כיוון דעתו עליהן כשהניח את התפילין הראשונות[17].

[1] בראשית ל', מ"ב.

[2] שו"ע סי' כ"ה סעי' א' וסי' ל"ז סעי' א'. בא"ח פרשת וירא סעי' א'.

[3] ישעיה ל"ח, ט"ז.

[4] מנחות מ"ד ע"א. זוה"ק פנחס רכ"ח ע"א. טור סי' ל"ז. כה"ח שם ס"ק א', ב'. משנ"ב שם ס"ק א'. רמב"ם הלכות תפילין פרק ד' הלכה כ"ה, כ"ו.

[5] שו"ע סי' כ"ה סעי' ה'. בא"ח פרשת וירא סעי' א'.

[6] עפ"י עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' א'. שו"ע סי' כ"ה סעי' ה'. ועיין לעיל הלכות ציצית סעי' ג'.

[7] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' א'. שו"ע סי' כ"ה סעי' ה'.

[8] שו"ע סי' כ"ה סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק ל"ו. משנ"ב שם ס"ק כ"א. בא"ח פרשת וירא סעי' ו'.

[9] שו"ע סי' כ"ה סעי' ז'. בא"ח פרשת וירא סעי' ט'. עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' א'.

[10] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ד'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק ל"ח.

[11] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ג'.

[12] בא"ח פרשת וירא סעי' ז'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק נ"ו.

[13] בא"ח פרשת וירא סעי' כ"ב. שו"ע סי' ל"ד סעי' ב'.

[14] בא"ח פרשת וירא סעי' כ"ד. שו"ת חיים שאל ח"א סי' א' אות ד'. קול יעקב סימן ל"ד ס"ק ה'.

[15] בא"ח פרשת וירא סעי' י"ג. שו"ע סי' כ"ה סעי' י"ב. כה"ח שם ס"ק ע"ז, ע"ח.

[16] כה"ח סי' כ"ז ס"ק ל'.

[17] כה"ח סי' כ"ה ס"ק ע"ט.