היסח דעת

היסח דעת

סג. היסח דעת – לא יסיח דעתו מהתפילין[1], ורק בשעה שעוסק בתורה או בתפילת העמידה יכול להסיח דעתו מהם, ולכוון בתורה ובתפילה[2]. ולכן יש נוהגים לקחת גיליון נייר גדול מדפי הסידור ולכתוב בראשו "תפילין" ולהניחו בולט בין דפי הסידור כדי שלא יסיח דעתו מהתפילין, ועדיף כך ממה שיכתוב על הסידור עצמו[3]. בשיעור הזמן של היסח הדעת יש אומרים שהוא זמן הילוך מאה אמה[4], ויש אומרים שהוא זמן הילוך ד' אמות, וכן נוהגים[5].

סד. כוונה במילים – כשנמצא בזמירות, בקרבנות, או בק"ש וברכותיה שהם דברי קדושה שצריך לכוון בפשט המילים, יכול לכוון בהם ואין זה היסח הדעת, ויחשוב על התפילין בין עניין לעניין. אבל אסור לחשוב בצרכי ביתו או במשא ומתן וכד' בזמנים הנ"ל, וק"ו בתפילת העמידה אעפ"י שיכול להסיח דעתו מהם[6].

סה. עיסוק בעודו מעוטר בתפילין – אעפ"י שיש מי שאומר שמי שעוסק בצרכי ביתו, באומנותו וכדו' שלא בעת התפילה, ועוסק בכך ביראה ובלא קלות ראש אינו נקרא שמסיח דעתו מהתפילין – טוב להימנע מכך כי אי אפשר לאדם להיזהר זמן רב כ"כ מהיסח הדעת ק"ו מציץ[7].

סו. משמוש בתפילין – טוב למשמש בתפילין בכל שעה שנזכר בהם כדי שלא יסיח דעתו מהם. ויש מדקדקים למשמש בהם בלא הפסק בעת ק"ש וברכותיה. וימשמש בתפילין של יד תחילה ואח"כ בתפילין של ראש כיון שהיא סמוכה לו והיא קודמת בפסוק[8].

[1] שו"ע סי' כ"ח סעי' א' וסי' ל"ז סעי' ב'.

[2] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ג'. כה"ח סי' כ"ח ס"ק ב', ג'.

[3] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"ז.

[4] שאגת אריה סי' מ' לדעת הרמב"ם.

[5] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ג'.

[6] שם.

[7] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ג'. רמב"ם הלכות תפילין פרק ד' הלכה י"ד.

[8] שו"ע סי' כ"ח סעי א'. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ג'. כה"ח סי' כ"ז ס"ק ד'.