כנפות הבגד

כנפות הבגד

פה. כנף – כתוב בתורה[1]: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", כלומר שהציצית צריכה להיות על הכנף של הבגד, ולכן צריך שיהא הנקב שבטלית בתוך ג' אצבעות משפת הבגד אך לא למטה מקשר גודל (עיין לקמן כיצד מודדים שיעור זה), כי למעלה מג' אצבעות – הוא בגד ולא 'כנף', ואם למטה מקשר גודל – הוא תחת כנף ולא 'על כנף'[2].

פו. מדידת הכנף – צריך למדוד ג' אצבעות מתחילת שפת הבגד בקו ישר לאורך ולרוחב הבגד, ולא באלכסון מקרן זווית[3].

פז. שיעור של שלוש אצבעות נמדדים באצבעות אמה, קמיצה וזרת. ושיעור קשר גודל נמדד בפרק העליון של הבוהן היינו אותו שיש בו ציפורן. דהיינו שיהיה לא פחות מ -3.5 ס"מ ולא יותר מ -6 ס"מ משפת הבגד[4].

פח. כנף שהתקפל – אם ע"י קשירת החוטים התקפל כנף הבגד, והמרחק בין הנקב לשפת הבגד התקצר – רואים את הבגד כאילו אינו מקופל וכשר. וכן להיפך, דהיינו אם היה משפת הבגד עד הנקב יותר מג' אצבעות ונתקפל הבגד ע"י שקשר בו הציציות – אין הקיפול ממעיטו להכשירו, וצריך להתיר את הציציות, לגזור את הכנף ולהעמידו על ג' אצבעות או שיעשה חור בתוך הג' אצבעות[5].

פט. אם אחרי שתלה את הציציות ראה שמקום הנקב גבוה או נמוך מהשיעור – הטלית פסולה. ואסור להרחיב את הנקב כדי שעל ידי זה החוטים ירדו או יוגבהו כיון שזה "תעשה ולא מן העשוי", אלא יתיר את הציציות ויתקן את הנקב במקומו כראוי, ואח"כ יטיל בו את הציציות[6].

צ. שני נקבים בכנף – יש שעושים בטלית קטן שני נקבים סמוכים זה לזה כעין צירה (והחוטים נכנסים מחור אחד ויוצאים בחור השני), ומנהגנו שבין בטלית קטן ובין בטלית גדול עושים נקב אחד[7].

צא. אין לה ארבע כנפות – טלית שאין בה ארבע כנפות פטורה מציצית, ובטלית בעלת חמש כנפות או יותר יטיל ציציות בארבע כנפותיה המרוחקות, ואם הטיל גם בכנפות הנוספות, עובר משום "בל תוסיף" כשלובשם, ומכיון שיש חולקים ופוטרים בגד בעל חמש כנפות או יותר מציצית – יתרחק מטלית כזאת[8].

צב. כנף מרובעת – כנף הבגד שמטיל בה ציצית צריכה להיות מרובעת ולא עגולה, ואם אחת מארבע הכנפות עגולה – פטור הבגד מציצית[9].

צג. לחבר חתיכת בד – מותר לחבר לטלית חתיכת בד בחוט שבמינו כשר לציצית כשקצה אחד של החתיכה למטה מגובה קשר גודל משפת הבגד, והקצה השני גבוה מג' אצבעות משפת הבגד, כיון שאין זה מקום להטלת ציציות. אמנם היום שחוטי התפירה דקים מאוד אין חשש שיתבלבל ויכול לתופרו גם בג' אצבעות משפת הבגד[10].

צד. בדיעבד, אם תפר בכנף של בגד משי בחוטי משי, או בכנף של בגד צמר בחוטי צמר במקום הכנף, וחתך את שאריות החוט והטיל שם ציציות – כשרה, ואין צריך להתיר את התפירות. ואם יוסיף על תפירות אלו תפירות בחוט אחר שאינו כשר, הרי מבטל בזה את התפירות הקודמות, ולכל הדעות הטלית כשרה. לכן יש להיזהר כשעושים אימרות מסביב לנקב, שייקחו חוט שאינו ממין הבגד (לחוש לסברת רש"י)[11].

צה. בגד עם קישוט – בגד שיש מסביבו קישוט מבד אחר או מחוטים תלויים, וקישוט זה רחב ג' אצבעות – לא יטיל בו ציצית. ואם קישוט זה אינו רחב ג' אצבעות – יכול להטיל ציציות בבגד עצמו, והקישוט מצטרף לשיעור קשר גודל ולמרחק ג' אצבעות. וטוב לעשות קישוט זה באמצע הבגד, כדי שלא יגיע כנגד הנקב שבכנפות הבגד[12].

צו. האחרונים הסתפקו בטליתות שמשאירים בקצותיהם חוטים לנוי, אם הם נחשבים כבגד לגבי שיעור מקום הנקב, לכן צריך לחתכם לפני הקשירה במקום שבו מטיל את הציציות[13].

[1] במדבר ט"ו, ל"ח.

[2] שו"ע סי' י"א סעי' ט'. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י'.

[3] שם.

[4] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י'. כה"ח סי' י"א ס"ק כ"ז.

[5] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ב. שו"ע סי' י"א סעי' ט'. כה"ח  שם ס"ק כ"ה. משנ"ב שם ס"ק מ"א.

[6] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ט. כה"ח סי' י"א ס"ק כ"ו.

[7] בא"ח פרשת נח סעי' ט"ו. כה"ח סי' י"א ס"ק כ"ד.

[8] שו"ע סי' י' סעי' א' וכה"ח שם. בא"ח פרשת נח סעי' ו'.

[9] שו"ע סי' י' סעי' ט'. בא"ח פרשת נח סעי' ז'.

[10] שו"ע סי' ט"ו סעי' ד', ו'. אחרונים.

[11] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ט.

[12] שו"ע סי' י"א סעי' י"א. כה"ח שם ס"ק ל"א. משנ"ב שם ס"ק נ"ד. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ג.

[13] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ד.