חוטי הציצית

חוטי הציצית

צז. חוט שזור משמונה – מצווה מן המובחר שכל חוט מחוטי הציצית יהיה שזור משמונה חוטים, וכאשר הם שמונה חוטים בכל כנף כפול שמונה חוטים ששזורים בכל אחד – הרי שישים וארבעה חוטים, ואם נכפיל אותם בד' הכנפות הרי בכל הטלית יש רנ"ו חוטים שרומזים על שמות קדושים, ורמוזים בפסוק[1]: "רנו ליעקב שמחה". ואם לא מצא חוטים ששזורים משמונה חוטים כל אחד, יכול לקחת חוטים ששזורים מפחות מכך, אך יזהר שכל חוט יהיה שזור משני חוטים לפחות[2].

צח. עובי החוטים – טוב שעובי החוטים יהיו בינוניים משום: "זה אלי ואנוהו"[3] – שחוטים אלו הם נוי לציצית [4].

צט. אורך החוטים – לאחר שקשר את חוטי הציצית (עיין לקמן בסדר קשירתם) צריכים הם להיות באורך י"ב גודלים. וימדוד במקום הרחב שבגודל (שהם כ -4 ס"מ). וי"ב גודלים אלו נמדדים משפת כנף הציצית, ומה שמונח על הכנף עצמו אינו בחשבון. ויכול לעשותם יותר מי"ב גודלים, ובדיעבד אם עשה פחות כשר, וכל שכן אם היו ארוכים י"ב גודלים ונתמעטו ע"י שנתכווצו בכביסה וכדו'[5].

ק. י"ב גודלים אלו צריכים להיות מורכבים מארבעה גודלים גדיל (שבו נמצאים הקשרים והכריכות) ושמונה גודלים ענף (חוטי הציצית שנותרו מהכריכות). ואם יש יותר מי"ב גודלים ישמור על יחס זה של שליש גדיל ושני שליש ענף כי יש בזה טעם עפ"י הסוד[6].

קא. טוויה לשמה – צריך לטוות את חוטי הציצית לשמן, ויאמר בפיו בכל לשון שמבין: "לשם מצות ציצית", ואם לא טוויים לשמן – פסולים. וחוטי ציצית הנטווים ונשזרים ע"י מכונה, צריך לומר מפעיל המכונה בתחילת ההפעלה: "לשם מצות ציצית". ויש אחרונים שאעפ"כ מחמירים ופוסלים במכונה, ולכן המחמיר ולוקח חוטים הטוויים ביד – תבוא עליו ברכה[7].

קב. טווית גוי – חוטים שטווה גוי, וישראל עומד על גביו מתחילת הטוויה ועד סופה, ואומר לו הישראל שיטוום לשם ציצית, ומסייע לו קצת בטוויה, והישראל מכוון לשם ציצית – יכול בשעת הדחק להטילם בטליתו, וכשימצא אחרות יחליפם מיד[8].

קג. שזירה לשמה – גם שזירת החוטים צריכה להיות לשם ציצית, ויאמר בפיו בכל לשון שיודע: "אני שוזר חוטין אלו לשם מצות ציצית", ואם לא נשזרו לשם מצות ציצית – פסולים[9].

קד. ניפוץ לשמה – יש מחמירים שגם ניפוץ החוטים יהיה לשם מצות ציצית, אך לא נהגו בזה[10].

קה. טוויה ושזירה ע"י אישה – אם אישה טווה ושוזרת, יאמר לה: "טווי ושזרי לי ציציות לשם מצות ציצית", וגם היא תאמר בתחילת הטוויה והשזירה: "הריני טווה ושוזרת לשם מצות ציצית". כיום שאין אישה רגילה לשזור או לטוות חוטים, ושזרה או טוותה בסתם – אנן סהדי שלכך התכוונה והווי לשמה[11].

קו. שזירה וטוויה ע"י קטן – לכתחילה לא ייתן לקטן או קטנה לטוות ולשזור חוטים לציצית, ובשעת הדחק גדולה מותר אם ישראל עומד על גביהם[12].

קז. קניית הטלית – כשקונה ציציות לא יקנה מכל אדם, אלא רק מאותם המוחזקים לנאמנים וליראי ה' שידוע לו שיודעים לעשותם לשמן, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, ושלא יבטל מצוות ציצית[13].

קח. צבע הטלית והפתילות – בין בטלית גדול ובין בטלית קטן יעשה את בגד הטלית והחוטים שבו בצבע לבן, ואם בגד הטלית צבוע – יש אומרים שצריך לעשות לו ציציות כצבע הבגד, ויש אומרים שאעפ"כ יעשה ציציות לבנות, ולכן טוב להחמיר שתהא הטלית לבנה לצאת מידי הספק. ופסים צבעוניים שנמצאים בצדדי הטלית לנוי – אינם מעכבים, מפני שרובה לבן[14].

קט. תכלת – יש שנוהגים לשים חוטים הנקראים "תכלת" בציצית – ומכיון שאין לנו אפשרות לדעת מהו צבע התכלת האמיתי ואיזהו החילזון המיוחד שממנו עושים את צבע התכלת, ועוד שאין התכלת מעכבת את הלבן – אין ללבוש חוטים אלו[15].

קי. צמר תלוש – צמר שתולש השוחט מצוואר הכבשים או צמר הנאחז בקוצים או שאריות השתי של האורג בקצה הבגד, נקראים פסולת צמר, ולא יעשה מהם ציציות כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו[16].

קיא. חוטים גזולים – חוטים גזולים שנטוו לשם ציצית והטילם בטליתו – פסולים. וכשקונה ציציות טוב לשלם מיד ולא לקחת בהקפה[17].

קיב. אם הגזלן מכר את החוטים לְאַחֵר אחרי ייאוש הבעלים – יש כאן ייאוש ושינוי רשות והציציות כשרות, וטוב להחמיר שלא להשתמש בציציות כאלה. ולעניין ברכה – יש אומרים שלא יברך ויש אומרים שיכול לברך, ומכיון שספק ברכות להקל – לא יברך[18].

קיג. צמר גזול – גזל צמר לא טווי וטווהו: אם נתייאשו הבעלים ממנו – כשרים החוטים לציציות, ואם לא נתייאשו – פסול. ואם עשה בהם הגזלן שינוי שאינו יכול לחזור לכמו שהיה כגון שצבעם וכדו', כיון שקנה הגזלן את הצמר לגמרי על ידי מעשהו, שהרי אם רוצה להחזיר יכול להחזיר את דמי הצמר ולא את הצמר עצמו – הציציות כשרות אפילו לא נתייאשו הבעלים, אבל לא יברך עליו שאין זה מברך אלא מנאץ[19].

קיד. חוט ארוך – אם יש לו חוט ארוך ורוצה לקפלו ולתוחבו בבגד במקום ארבע חוטים – צריך לחתכו לפני הטלתו בבגד. ואם לא חתך – אם עדיין לא קשר אלא תחב בלבד – כשר בדיעבד, ויחתכהו לפני שקושר[20].

קטו. אם תחב חוט ארוך מקופל וקשר בו קשירה אחת וכרך כריכה אחת בלבד – פסול משום "תעשה ולא מן העשוי", ולא יועיל אפילו אם אח"כ יחתוך את החוט[21].

קטז. אם קשר קשירה אחת ועוד לא כרך, או כרך כריכה אחת ועוד לא קשר – כשר בדיעבד בתנאי שיחתוך את החוט מיד[22].

[1] ירמיה ל"א, ו'.

[2] שו"ע סי' י"א סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק י'. משנ"ב שם ס"ק י"א, י"ד. בא"ח פרשת נח סעי' י'.

[3] שמות ט"ו, ב'.

[4] כה"ח סי' י"ב ס"ק ט"ו.

[5] שו"ע סי' י"א סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק ט"ז. בא"ח פרשת נח סעי' י"ב.

 [6]שו"ע סי' י"א סעי' י"ד. בא"ח פרשת נח סעי' י"ג.

[7] שו"ע סי'  י"א סעי' א'. עיין חזו"א מועד סי' ו', שו"ת הר -צבי סי' י' ועוד אחרונים.

[8] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ג'. שו"ע סי' י"א סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ו' -ח'. משנ"ב שם ס"ק י"ב.

[9] שו"ע סי' י"א סעי' ב'. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ד'.

[10] שם.

[11] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ה'.

[12] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק ט'.

[13] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ה'.

[14] שו"ע סי' ט' סעי' ה'. בא"ח פרשת נח סעי' י"א. אחרונים.

[15] עפ"י שער הכוונות דרושי תפילין דרוש ד'. עי' שו"ת הרה"ר ח"ב סי' פ"ו.

[16] שו"ע סי' י"א סעי' ה'. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ו'.

[17] שו"ע סי' י"א סעי' ו'. משנ"ב שם ס"ק כ"ז.

[18] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ז'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק פ"ו. משנ"ב סי' י"א ס"ק ל'. ביאור הלכה שם ד"ה "אבל" וכו'.

[19] שו"ע סי' י"א סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק כ"ג. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ח'.

[20] שו"ע סי' י"א סעי' י"ב, י"ג. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ט"ו.

[21] שם.

[22] שם.