טליתות וציציות שנקרעו

טליתות וציציות שנקרעו

קלח. נקרעו שני חוטים – אם נקרעו יותר משני חוטים ונשאר בהם "כדי עניבה" היינו 2 ס"מ – כשרים[1].

קלט. שיעור כדי עניבה – כשרוצה למדוד בכדי עניבה ומכיון שהחוטים עבים אינו יכול לקושרם – משערים אותם בחוטים בינוניים[2].

קמ. אם הפריד בעת הקשירה בין שמונת החוטים, ונקרעו מצד אחד ארבעה חוטים ובצד השני נשארו ארבעה שלמים, ואפילו שנשאר בהם רק כדי עניבה – יש להכשירם בשעת הדחק[3].

קמא. אם נשאר בחוט כשיעור (עי' סעיף קל"ח) – יכול לקשור לו חוט אחר ולצרפו לשיעור י"ב גודלין[4].

קמב. אם לא נשאר כדי עניבה בחוט (שהחוט פסול) – לא מועיל אם יקשור לו חוט להאריכו כדי שיהיה בו שיעור, אלא אם קשרו קודם שנתנו בטלית[5].

קמג. טוב לחוש ולהחליף את חוטי הציצית היכא דאפשר אפילו אם נפסק רק חוט אחד[6].

קמד. נקרעה הטלית – אם נקרעה טליתו פחות מרובה, יתפור אותה מיד כדי שלא יחול עליה שם של טלית בעלת שש כנפות, כי יש הפוטרים אותה מציצית[7].

קמה. טלית שנחלקה לשניים – טלית מצויצת שנחלקה לשנים או שנקרעה ברובה אסור לחזור ולתופרה עם הציציות שבה משום "תעשה ולא מן העשוי", ולכן יתיר הציציות מחלק אחד, ויתפור את החצי שאינו מצויץ לחצי המצויץ, ואח"כ יטיל ציציות בשתי הכנפות הריקות. במה דברים אמורים – כשיש בחלק אחד מהם שיעור ציצית, אבל אם אין בו שיעור ציצית, צריך להתיר את כל ארבעת הציציות לפני שמחבר את שני החלקים[8].

קמו. נתמעטה שפת הבגד – אם אחרי שהוטלו הציציות בבגד, נקרע הבגד במקום הנקב ונתמעט המרחק בינו לבין שפת הבגד – כשרה. ואם הוציא את הציציות כדי להטיל חדשות – יתקן את הנקב לפני שקושר את הציציות החדשות, ואם לא תיקן – פסול[9].

קמז. תפירה למניעת קרע – טוב לתפור סביב מקום הנקב שלא יתרחב, ויתפור גם את שפת הבגד כדי שלא יפחת משיעור קשר גודל משפתו עד הנקב, ואע"פ שאם יפחת יהיה כשר – מכל מקום יתפור משום מראית עין. ויזהר שחוט התפירה יהיה דק[10].

קמח. את התפירות שתופר סביב מקום הנקב ובשפת הבגד יעשה בחוט שאינו כשר לציצית, דהיינו אם הבגד מצמר – יתפור בחוט משי או בכל חוט דק ששונה מהציציות, מפני שלפי רש"י חששו חז"ל שיחשיב שאריות חוטי תפירה אלו כחוט הציציות, והרי חוט זה לא נטווה לשם ציצית ופסול[11].

קמט. נקרעה הכנף – אם נקרעה הכנף עם הציציות שבה למעלה מג' אצבעות ונפרדה מהטלית – לא יתפרנה כך, אלא יתיר את הציציות מהכנף תחילה ויתפור את הכנף, ואח"כ יטיל בה את הציציות, כדי שלא יהיה "תעשה ולא מן העשוי"[12].

קנ. אם נקרעה הכנף בתוך ג' אצבעות – לא יתפרנה אפילו בפני עצמה, אלא יתיר את הציציות שבה, וייקח חתיכת בד (טלאי) גדולה יותר מג' אצבעות ויתפרנה על הבגד בחוט דק, ואח"כ יטיל בה את הציציות [13].

קנא. אם נקרע רוב הכנף ונשאר כל שהוא מחובר – יכול לתופרו כמו שהוא ואין צריך לעשות טלאי. ויש מחמירים להתיר את הציציות לפני התפירה ולקושרם אח"כ וטוב לחוש לדבריהם[14].

קנב. טלית של צמר או צמר גפן שנקרעה במקום הכנף – יתפרנה בחוט של משי, ובטלית של משי – יתפור בחוט צמר גפן או בחוט דק[15].

קנג. טליתות שבלו – טליתות של מצווה שבלו – אסור להשתמש בהם תשמיש מגונה, והמחמיר לגונזן תבוא עליו ברכה (ובדין ציציות שבלו עיין לעיל סעיף נ"ט)[16].

קנד. הפיכת טלית גדול לקטן – טלית גדול שבלה במקצת ואין ראוי ללובשו – מותר לעשותו טלית קטן, ויש מתירים אפילו אם לא בלה כלל – ואין אנו נוהגים כן[17].

[1] שו"ע סי' י"ב סעי' א'. בה"ל שם ד"ה "אם נפסקו" וכו'. כה"ח שם ס"ק א'.

[2] כה"ח סי' י"ב ס"ק י"ד.

[3] שו"ע סי' י"ב סעי' א'. כה"ח שם ס"ק א'. משנ"ב שם ס"ק ב'.

[4] כה"ח סי' י"ב ס"ק ו'.

[5] כה"ח סי' ט"ו ס"ק ז'.

[6] כה"ח סי' י"ב ס"ק י"ב.

[7] בא"ח פרשת נח סעי' ח'. אחרונים.

[8] שו"ע סי' ט"ו סעי ג'. כה"ח שם ס"ק ט"ז. משנ"ב שם ס"ק ח', ט'. בא"ח פרש' נח סעי' ח' ולך לך סעי' י'.

[9] כה"ח סי' י"א ס"ק כ"ט. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"א.

[10] שו"ע סי' י"א סעי' י'. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ט.

[11] שו"ע סי' ט"ו סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק ל"ז. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ט.

[12] שו"ע סי' ט"ו סעיף ד'. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ח.

[13] שו"ע סי' ט"ו סעיף ד'. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ח.

[14] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ח. כה"ח סי' ט"ו ס"ק כ"ה. משנ"ב שם ס"ק י"ד. בה"ל שם ד"ה "ולטעם זה אפילו".

[15] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ח.

[16] שו"ע סי'  כ"א סעי' ב'. בא"ח פרשת לך לך סעי' כ'. אחרונים.

[17] בא"ח פרשת לך לך סעי' כ"א. כה"ח סי' כ"א ס"ק ו'.