״המעביר חבלי שינה״ וכו'

"המעביר חבלי שינה" וכו'

לח. יברך "המעביר חבלי שינה" אעפ"י שלא ישן מהטעם דלעיל[1] (סעיף ב').

לט. אם בשעה שבא לברך ברכת "המעביר" מרגיש עייפות או שעדיין הוא מתנמנם, ימתין עד שתעבור העייפות ויברך[2].

מ. ברכת "המעביר חבלי שינה" מסתיימת ב"גומל חסדים טובים לעמו ישראל", ולכן אומרים "ויהי רצון" בתוספת "וא"ו" החיבור[3], ואין עונים "אמן" אחרי "ותנומה מעפעפי" אלא אחרי "גומל חסדים טובים לעמו ישראל"[4].

מא. ברכה זאת אומרה בלשון יחיד: מעיני, מעפעפי, תרגלני, תדביקני וכו'[5].

מב. בבקשת "ואל תביאני לידי חטא" אין הכוונה לחטא ממש, שהרי אין חשש שהקב"ה יגרום לאדם לחטוא ממש שהרי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"[6], אלא יכוון שהקב"ה לא יביאו לדבר שאפשר שיבוא ממנו לידי חטא, ושלא יזמין לפניו מעשה ודבר שאפשר שהיצר הרע מחטיאו באותו הדבר[7].

מג. כשאומר: "ואל תביאני לידי חטא" הכוונה על שוגג ו"עוון" הכוונה על מזיד, וכן "חטא" על הירהור ו"עוון" על מעשה[8].

מד. "ותרחיקני מיצר הרע" הכוונה על מלאך רע, אבל אם יצר הרע מסית את האדם – צריך להלחם בו[9].

מה. "ותתנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי", הכוונה על הדברים שגלויים רק "בעיניך" ונסתרים מאחרים, וגם על דברים ש"בעיני כל רואי", דהיינו שהם גלויים גם לאחרים – בשניהם תתנני לחן ולחסד ולרחמים[10].

מו. "גומל חסדים טובים לעמו ישראל", מלבד הפירוש הפשוט הכוונה היא על ההוצאה מההסתר לגילוי (כמו: "ויגמול שקדים"[11]) של ה"חסדים טובים" – הברית שיש לרבש"ע עם ישראל (כמו "חסדי דוד הנאמנים"[12]), והוא משפיע אותם "לעמו ישראל"[13].

מז. בברכת "המעביר" ישנם י"א בקשות להצלה כגון: "עזי פנים, עזות פנים" וכו', ולא יוסיף בקשות נוספות בין לשונות אלו[14].

מח. לאחר שגמר את ה"יהי רצון" הנ"ל רשאי להוסיף בקשות כרצונו, ועל זה נאמר: "הרחב פיך ואמלאהו"[15] כי שעה זאת היא שעת רצון[16].

מט. לאחר ה"יהי רצון" הנ"ל טוב להוסיף בקשה זו: "וכן יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי, שתצילני היום ובכל יום ויום ממלשינות, מעדות שקר, משנאת הבריות, מעלילה, ממיתה משונה, מחולאים רעים, ממקרים רעים ומדינה של גהינם"[17], וכשאומר: "ומדינה של גהינם"  – יכוון שגם בעולם הזה לא נגיע למצב של כריתת הנפש וירידה עוד בחיים לגהינם[18].

[1] עפ"י בא"ח פרשת וישב סעי' ט'.

[2] עוד יוסף חי פרשת וישב סעי' י'.

[3] בא"ח פרשת וישב סעי' י"א.

[4] שו"ע סי' מ"ו סעי' א'.

[5] בא"ח פרשת וישב סעי' י"א. כה"ח סי' מ"ו ס"ק כ"ג.

[6] ברכות ל"ג ע"ב.

[7] עוד יוסף חי פרשת וישב סעי' י"ג.

[8] שם.

[9] שם.

[10] שם.

[11] במדבר י"ז, כ"ג.

[12] ישעיה נ"ה, ג'.

[13] עוד יוסף חי פרשת וישב סעי' י"ג.

[14] עוד יוסף חי פרשת וישב סעי' י"ד. כה"ח סי' מ"ו ס"ק כ"ד.

[15] תהלים פ"א, י"א.

[16] עוד יוסף חי פרשת וישב סעי' י"ד.

[17] שם.

[18] עוד יוסף חי פרשת וישב סעי' ט"ו. שו"ת תורה לשמה סי' ט"ז (ומכאן הוכחה נוספת שאת ספר 'תורה לשמה' חיבר הרי"ח הטוב). לפי דעת האר"י ז"ל, חלק מעונש הכרת הוא שבחיי האדם בחינות מנשמתו יורדות לגיהנם, ונפסקת אחיזתם למעלה, ויש לו גיהנם בכל יום שהוא חוטא, ולכן רשעים בחייהם קרויים מתים, כיון שיורדים חלקי הנפש לגיהנם, ואינם קשורים לקדושה.