פסוק ״שמע ישראל״, ״ברוך שם״ והפרשיות

פסוק "שמע ישראל", "ברוך שם" והפרשיות

נ. עצימת העיניים – כשקורא פסוק ראשון של "שמע ישראל" וכו' ופסוק "ברוך שם" וכו' יעצום את עיניו, ויכסם בטלית, ויאחז אותה בידו הימנית. והסיבה לכך היא שלא יסתכל בדבר שימנע ממנו לכוון, וגם לפי הסוד יש בזה טעם גדול, ומניחים אותה עד לאחר פסוק "ברוך שם" וכו'[1].

נא. איטר – איטר יניח את יד ימין כל העולם על עיניו ולא את יד ימינו שהיא יד שמאל של כל העולם[2].

נב. עיוור – גם סגי נהור יניח את ידו על עיניו בפסוקים הנ"ל[3].

נג. קריאת פסוק "שמע ישראל" יחד – ראוי שכל הציבור יאמרו יחד את פסוק "שמע ישראל" וכו' בקול רם, כיון ש"ברוב עם הדרת מלך"[4], אך את פסוק "ברוך שם" וכו' יאמר בלחש. גם מי שקורא קריאת שמע ביחיד יאמר פסוק "שמע ישראל" בקול רם כדי לעורר הכוונה, ו"ברוך שם" וכו' יאמר בלחש. ואותם הקוראים את שניהם בלחש – טועים[5].

נד. קטן – קטן היודע לדבר, אביו חייב ללמדו פסוק "שמע ישראל" וכו' כדי שכשיגיע לגיל חינוך ידע לקרוא את כל קריאת שמע[6].

נה. "ברוך שם" – אעפ"י שאומרים את "ברוך שם" וכו' בלחש, ישמיע לאוזניו מה שמוציא מפיו[7].

נו. מותר לומר פסוק "ברוך שם" וכו' בקול רם תוך כדי למוד, כגון כשלומד במסכת יומא[8] ועוד, וכן כשדורש דרשה או רמז על הפסוק, אבל כשאומר "ברוך שם" וכו' אחרי שבירך ברכה שאינה צריכה או אחרי "אנא בכח" וכו' – יאמרנו בלחש[9].

נז. "מלכותו" – הרכנת הראש – כשאומר מילת "מלכותו" ירכין ראשו למטה כיון שיש סוד בדבר[10].

נח. לא כיוון בק"ש – אם לא כיוון בפסוק "שמע ישראל" לא יצא ידי חובת קריאת שמע וצריך לחזור ולקרוא שנית, אבל לא יחזור מיד כדי שלא יהיה נראה כמודה לשתי רשויות ח"ו (וכדלעיל), אלא ימתין שיעור זמן שאפשר לקרוא פרשה ראשונה (ויש אומרים שמספיק אם ישהה שיעור הילוך כ"ב אמות), ואח"כ יחזור לומר פסוק "שמע ישראל". וטוב שיקרא את הפרשה הראשונה ואח"כ יחזור לומר "שמע ישראל"[11].

נט. כוונה ב"ברוך שם" – יש אומרים שצריך לכוון גם בפסוק "ברוך שם" וכו', ואם לא כיוון לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור, וכשחוזר יחזור מפסוק "שמע ישראל" ואפילו אם הגיע כבר לסוף קריאת שמע.[12].

ס. פירוש המילים – הפירוש שצריך לכוון באמירת "שמע ישראל" הוא: "שמע ישראל" – קבל והבן ישראל, והאמן ש"ה' אלוקינו" וקבלנו אלוהותו שהוא אלוקינו ואנחנו עבדיו, וכן "ה' אחד" – שאין לו שני. ולכן כשקורא פסוק "שמע ישראל", יפסיק כל שתי מילים. וכשאומר מילת "אחד" יוסיף לכוון לפי סדר האותיות: אות א'  – הקב"ה אחד ויחיד, אות ח'  – הקב"ה מושל בשבעה רקיעים ובארץ, אות ד'  – הקב"ה שליט בעולמו ומושל בארבע רוחות העולם[13].

סא. הטיית הראש ב"אחד" – יש שנוהגים להטות ראשם כשאומרים מילת "אחד" לפי המחשבה, דהיינו למעלה ולמטה ולד' רוחות העולם, ויזהר שלא יטה ראשו בצורת שתי וערב[14].

סב. ציור האותיות – צריך להשתדל כשאומר פסוק "שמע ישראל" לצייר כנגד עיניו את אותיות הפסוק במחשבתו, ואותיות "ע" של מילת "שמע" ו"ד" של מילת "אחד" יציירם באותיות גדולות כפי שהן כתובות בספר תורה ובסידורים. ואותיות אלה מרמזות שכל אחד ואחד מאיתנו עֵד שה' הוא אלוקינו ואנחנו עבדיו ואנחנו מקבלים עלינו מצוותיו, ושה' ית' אחד והוא לבדו המציא את כל המציאות של כל העולמות[15].

סג. "אחד" – כשאומר "אחד" לא יאריך ב"א" כדי שלא ישמע "אֵי -חד" ח"ו, ולא ימהר בקריאת ה"ח" וה"ד" כדי שיכוון כדלעיל. ואת ה"ד" יקרא במבטא רפוי, כדי שלא ישמע "אחדֶּא"[16].

סד. כשמאריך ב"ד" של "אחד" יכוון למסור עצמו להיהרג על קידוש ה' בארבע מיתות בית דין, ולקיים מצוות[17]: "ונקדשתי בתוך בני ישראל"[18].

סה. כוונה בקריאה עצמה – ישתדל לכוון את כל הכוונות דלעיל תוך כדי הקריאה. ואם אינו יכול להאריך יותר מדי כדי לא לקלקל את משמעות המילה – יסיים את אמירת המילה, וימשיך את הכוונות בשתיקה, ותועיל הכוונה לאחר הקריאה כיון שתחילת הכוונה הייתה מחוברת לקריאה[19].

סו. לא יאריך יותר מדי בכוונות במילה "אחד", כדי שלא תתקלקל משמעות המילה. ואם הוא מכוון הרבה, לא יפסיק יותר מדי בין מילה למילה כדי שלא יתקלקל המשפט, ובפרט אם מזכיר שם קדוש יזהר שלא יפסיק כדלעיל, כי ע"י הפסקה גדולה יראה שם ה' נפרד ממה שהזכיר לפניו ולאחריו, ואז הוא כמזכיר שם שמים לבטלה[20].

סז. לא יפסיק – בשעה שאומר פסוק "שמע ישראל" וכו' או "ברוך שם" וכו' לא יפסיק אפילו ביניהם לענות לשום דבר, ואפילו לדבר שבקדושה[21].

סח. עשרת הדיברות – בקריאת שמע נרמזו עשרת הדיברות, ולכן יכוון בהם כדלהלן:

• "שמע" – אנכי ה' אלוקיך ולא יהיה לך.
• "ואהבת" – לא תשא.
• "וכתבתם" הראשון – לא תחמוד.
• "ואספת דגנך" – לא תגנוב.
• "ואבדתם" – לא תרצח.
• "למען ירבו ימיכם" – כבד את אביך ואת אמך.
• "ולא תתורו" – לא תנאף.
• "למען תזכרו" – זכור את יום השבת.
• "אני ה' אלוקיכם" – לא תענה ברעך.

ומכיון שבעשרת הדיברות נרמזו כל תרי"ג המצוות – הרי שמזכיר את כולם בקריאת שמע[22].

סט. בקריאת שמע ישנם ז"ך מקומות שצריך לדקדק בקריאתם או להפסיק מעט בין המילים, ואלו הם:

• שמע ישראל – ה' אלוקינו.
• ה' אלוקינו  – ה' אחד.
• ה' אחד – ברוך שם וכו' (כיון שהפסוק הראשון הוא עיקר קבלת עול מלכות שמים).
• לעולם ועד – ואהבת (כדי להפסיק בין קבלת עול מלכות שמים לשאר מצוות).
• בכל – לבבך (כדי שלא יבלע את האות "ל").
• מצוך היום  – על לבבך (כדי שלא ישמע "היום על לבבך" – ולא למחר).
• על – לבבך (כדי שלא יבלע את האות "ל").
• ובשעריך – והיה אם שמוע (מפני שעיקר קבלת עול מלכות שמים בפרשה ראשונה).
• מצוה אתכם היום  – לאהבה (כדי שלא ישמע "היום לאהבה" – ולא למחר).
• בכל – לבבכם (כדי שלא יבלע את האות "ל").
• ונתתי עשב – בשדך (כדי שלא יבלע את האות "ב").
• וחרה – אף (כדי שלא ישמע "וחרף" ח"ו).
• ואבדתם – מהרה (כדי שלא יבלע את האות "מ").
• ושמתם – את (כדי שלא ישמע "מת" או "מותם" ח"ו).
• על – לבבכם (כדי שלא יבלע את האות "ל").
• וקשרתם – אותם (כדי שלא ישמע "מת" או "מותם" ח"ו).
• אותם – אות (כדי שלא ישמע "מת" או "מותם" ח"ו).
• ולמדתם – אותם (כדי שלא ישמע "מת" או "מותם" ח"ו).
• אשר נשבע (יבטא את ה"ע" שלא ישמע "נשבה" ח"ו).
• הכנף – פתיל (כדי שלא יבלע את האות "פ").
• וראיתם – אותו (כדי שלא ישמע "מת" או "מותם" ח"ו).
• וזכרתם – את (כדי שלא ישמע "מת" או "מותם" ח"ו).
• ועשיתם – אותם (כדי שלא ישמע "מת" או "מותם" ח"ו).
• ועשיתם – את (כדי שלא ישמע "מת" או "מותם" ח"ו).
• אתכם – ארץ (כדי שלא יבלע את האות "מ").
• תזכרו (ידגיש את האות "ז" כדי שלא ישמע "תשכרו").
• וזכרתם (ידגיש את האות "ז" כדי שלא ישמע "ושכרתם").

וכן יזהר כשאומר "ולעובדו בכל לבבכם" לבטא את ה"ע" היטב[23].

ע. קריאתה ברצף – מי שקורא קריאת שמע יקרא אותה ברצף ובלי הפסקות, ואם הפסיק באמצעה – יש אומרים שאפילו אם הפסיק בשיעור זמן שהיה יכול לגומרה חוזר למקום שהפסיק, אך למעשה אם הפסיק מחמת אונס כגון שילד קטן עשה צרכיו וכדו' ושהה כשיעור שהיה יכול לגומרה – חוזר לתחילתה, אך אם הפסיק שלא מחמת אונס אלא מרצונו – חוזר למקום שהפסיק ואפילו אם שהה כדי לגמור את כולה[24].

עא. אמירת "שמע" פעמיים – אסור לומר מילת "שמע" פעמיים, כיון שנראה כמודה לשתי רשויות ח"ו. ואיסור זה הוא בין שכופל את מילת "שמע", כגון שאומר: "שמע שמע", ובין שכופל את כל הפסוק הראשון. ואם חוזר על כל הפרשה הראשונה – יש אומרים שאין בכך איסור, ויש אומרים שאפילו אם קורא את כל קריאת שמע פעמיים לא יחזור על הפסוק ראשון. ואם רוצה לחזור ולקוראה, כגון שקוראה כדי לישון מתוך דברי תורה – יחזור על קריאת שמע בלי הפסוק הראשון – ונוהגים כסברה זו (ואם לא כיוון בפסוק ראשון חייב לחזור ולקרוא, ועיין לקמן[25]).

עב. "שמע ישראל" שניים מקרא – כשקורא "שנים מקרא ואחד תרגום" – מותר לכפול פסוק "שמע ישראל"[26].

עג. "ובכל נפשך ובכל מאודך", "על לבבך"- כשמגיע ל:

• "בכל נפשך" יכוון שאפילו אם נוטל את נפשו ממנו – יעבוד אותו[27].
• "בכל מאודך" יכוון שאפילו אם ה' ית' ייטול ממונו או ינהג איתו במידה אחרת – יודה לו.
• "על לבבך" יכוון לעבוד את ה' בשני היצרים.

עד. תפילין – כשאומר: "וקשרתם לאות על ידיך" וכן כשאומר: "וקשרתם אותם לאות על ידיכם" – ימשמש וינשק בתפילין של יד, וכשאומר: "והיו לטוטפת בין עיניך" וכן כשאומר: "והיו לטוטפות בין עיניכם" – ימשמש וינשק בתפילין של ראש, והעניין הוא משום חיבוב מצווה וכדי שלא יסיח את דעתו מהתפילין. וכשימשמש בתפילין, טוב שיכוון לשעבד את הלב והמוח להקב"ה[28].

עה. קינוח האף – "גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה"[29], ולכן אעפ"י שאסור לקנח את האף בעת קריאת שמע, אם ההפרשות יורדות עליו וממאיס את עצמו על אחרים או אפילו הדבר מאוס לו – יקנח אפילו בפרשה הראשונה. וחייב לשתוק בשעה שמקנח[30].

עו. רמיזה ועיסוק בקריאתה – בשעה שקורא קריאת שמע לא ירמוז בעיניו או בשפתיו או בכל דבר אחר, ולא יריח טבק, ולא יניף במניפה או בדף כדי לגרש חום או זבובים וכדו'[31].

עז. מותר לרמוז בפרשה שנייה ובפרשה שלישית לצורך מצווה. לכן מותר לרמוז לקטן שיתפלל, אפילו שאותו קטן אינו חייב בתפילה, כיון שזה צורך מצווה. אך בכל מקרה טוב שירמוז בין פרשה לפרשה[32].

עח. מסופק היכן נמצא – כיון שמצוות קריאת שמע דאורייתא – לכן אם מסתפק בין הפרשיות היכן נמצא – חוזר לראש הפרשה הראשונה. ואם נמצא ב"וכתבתם" או ב"בשבתך בביתך" ואינו יודע של איזו פרשה הם – חוזר לפרשה הראשונה[33].

עט. אם מצא את עצמו באמצע "למען ירבו", ומסופק אם אמר את כל  הפרשיות שלפני כן – יסמוך על הרגל לשונו שאמרם[34].

פ. מסופק בק"ש ובברכות – מצוות ק"ש היא מדאורייתא, ואם הוא מסופק אם קרא ק"ש וברכותיה או לא, יחזור ויקרא את ג' פרשיות ק"ש עם הברכות שלפניה ושלאחריה. אמנם אם מסופק רק על הברכות וברור לו שקרא ק"ש – אינו חוזר על ק"ש ועל הברכות[35].

פא. התנמנם – אם התנמנם באמצע ק"ש וברור לו שגמר פרשה ראשונה – ימשיך לקרוא מפרשה שנייה ואילך. ואם שכח היכן נמצא – יתחיל לקרוא מתחילת קריאת שמע[36].

פב. כשלא כיוון – גם מי שלא כיוון בפסוק ראשון של קריאת שמע וקורא פרשה ראשונה, וחוזר וקורא אותה פעם נוספת, וכן הקורא ק"ש שעל המיטה – צריך לכוון ולדקדק בקריאתה, ואסור לרמוז וכדו' כדלעיל[37].

פג. צדקה בק"ש – יזהירו הגבאים את גבאי הצדקה שלא יסתובבו עם קופת צדקה בשעת קריאת שמע, אעפ"י שזה צורך מצווה, כיון שאז קריאתם היא ארעית. ואפילו אם הם קראו את קריאת שמע, הם מפריעים לאחרים הקוראים אותה כעת[38].

פד. מצווה עוברת –אם נזדמנה לו מצווה עוברת כשהוא קורא קריאת שמע, כגון שהגבאים הסתובבו עם קופת צדקה ולא שמו לב שקוראים קריאת שמע, או שנכנס עני ולא המתין עד שיגמרו את הקריאה – יפסיק מלקרוא וייתן צדקה, ואח"כ יחזור לקריאתו. וייזהר שלא ייתן בשעה שהוא קורא[39].

פה. הפחה – יזהר שלא יפיח בקריאת שמע גם אם אינו מניח תפילין, ואם קשה לו להעמיד את עצמו – ייזהר ויתאמץ ויתאפק לפחות עד סוף הפסוק הראשון, ואין בזה איסור משום "בל תשקצו"[40].

פו. קריאתה בנסיעה – אם נוסע ברכבת או במכונית וכדו' – יכול לקרוא קריאת שמע בעת הנסיעה. אבל אם הוא נוהג ורוצה לקרוא – חייב לעצור[41].

פז. אם רוכב על גבי בהמה – צריך להעמידה בפסוק הראשון ובפסוק "ברוך שם" וכו'[42].

פח. המהלך בדרך – מי שמהלך בדרך – יש אומרים שצריך לעמוד רק בפסוק ראשון וב"ברוך שם" וכו', ויש אומרים שצריך לעמוד עד "על לבבך". וראוי להחמיר כסברא השנייה, ובשעת הדחק יסמוך על הסברא הראשונה[43].

פט. עמידה בקריאתה – אם היה יושב, וקם בשעה שקורא קריאת שמע כדי להחמיר על עצמו לקרוא בעמידה – נקרא עבריין, אך מותר לעמוד כדי להעביר שינה מעיניו, וכן אם היה עומד לפני קריאת שמע אינו חייב לשבת כשמגיע לקריאת שמע, אך עפ"י הסוד רצוי שישב, ואפילו אם היה קורא קריאת שמע בלילה יכול לשבת ולקרוא, אך יזהר שלא יטה את עצמו כשיושב[44].

[1] ברכות י"ג ע"ב. שו"ע סי' ס"א סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק כ"א. בא"ח פרשת וארא סעי' ו'. עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' א'.

[2] עי' שו"ע סי' תרנ"א סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק ל"ז – ט"ל.

[3] עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' ג'.

[4] משלי י"ד, כ"ח.

[5] שו"ע סי' ס"א סעי' ד', כ"ו. עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' ג'.

[6] עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' ו'.

[7] שו"ע סי' ס"א סעי' י"ג. כה"ח שם ס"ק מ"ו, מ"ז. בא"ח פרשת וארא סעי' י"א.

[8] יומא פרק ג' משנה ח'.

[9] עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' ד'.

[10] שער הכוונות דף כ"ב. בא"ח פרשת וארא סעי' י"א. כה"ח סי' ס"א ס"ק מ"ז.

[11] שו"ע סי' ס"א סעי' ט', סי' ס"ג סעי' ד' ולחונים עליו. בא"ח פרשת וארא סעי' ו'. עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' ג' בשם שלמי ציבור דף צ"ד.

[12] בא"ח פרשת וארא סעי' ו'. עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' ב', ג'. כה"ח סי' ס"א ס"ק מ"ה, סי' ס"ג ס"ק ט"ו.

[13] שו"ע סי' ס"א סעי ו'. זוה"ק ויצא דף קנ"ח ע"א. בא"ח פרשת וארא סעי' ז'. עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' ג'.

[14] שו"ע סי' ס"א סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק ל'.

[15] בא"ח פרשת וארא סעי' ח'. עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' ג'.

[16] שו"ע סי' ס"א סעי' ז', ח'. בא"ח פרשת וארא סעי' י'.

[17] ויקרא כ"ב, ל"ב.

[18] בא"ח פרשת וארא סעי' ט'. כה"ח סי' ס"א ס"ק כ"ח.

[19] עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' י"ט. ועפ"י תוס' ברכות ז' ע"א ד"ה "שאלמלי כעסתי".

[20] עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' כ'.

[21] שו"ע סי' ס"ו סעי' א'. כה"ח שם ס"ק י"ג. בא"ח פרשת וארא סעי' כ'. עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' ג'. קשר גודל סי' י"א סעי' ט"ז.

[22] עי' באר היטב סי' ס"א ס"ק א'.

[23] שו"ע סי' ס"א סעי' י"ד-כ"ב. בא"ח פרשת וארא סעי' י"א. עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' ז'.

[24] שו"ע סי' ס"ה סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ג'. בא"ח פרשת וארא סעי' י"ז. תוספות ר"ה ל"ד ע"ב ד"ה "לדידי לא סבירא לי".

[25] שו"ע סי' ס"א סעי' ט', י'. כה"ח שם ס"ק ל"ד, ל"ו, ל"ז. משנ"ב שם ס"ק כ"ב, כ"ד, כ"ה. בא"ח פרשת וארא סעי' ו'.

[26] עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' ד'.

[27] כה"ח סי' ס"א ס"ק ס"ה.

[28] שו"ע סי' ס"א סעי' כ"ה. כה"ח שם ס"ק ס"ו. בא"ח פרשת וארא סעי' כ"א.

[29] ברכות י"ט ע"ב.

[30] שו"ע סי' ס"ג סעי' ו', ז'. כה"ח שם ס"ק כ"ה-כ"ח. בא"ח פרשת וארא סעי' י"ג.

[31] שו"ע סי' ס"ג סעי' ז'. כה"ח שם ס"ק כ"ו. בא"ח פרשת וארא סעי' י"ג.

[32] יומא י"ט ע"ב. בא"ח פרשת וארא סעי' י"ג. כה"ח סי' ס"ג ס"ק כ"ה, כ"ו.

[33] כה"ח סי' ס"ד ס"ק ט', י', י"ב. משנ"ב שם ס"ק ז'.

[34] כה"ח סי' ס"ד ס"ק י"ג.

[35] שו"ע סי' ס"ז וכה"ח ומשנ"ב שם, בא"ח פרשת וארא סעי' י"ז. ועיין באורך בכה"ח ומשנ"ב אם כל ג' הפרשיות הם מהתורה.

[36] שם.

[37] כה"ח סי' ס"ג ס"ק כ"ה. שו"ת תורה לשמה סי' ל"ב.

[38] ע"פ שו"ע סי' ס"ג סעי' ז'. כה"ח שם ס"ק כ"ו, כ"ח. בא"ח פרשת וארא סעי' י"ג. אחרונים.

[39] שם.

[40] עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' ט"ו.

[41] שו"ע סי' ס"ג סעי' ז' וסי' קצ"א סעי' ג'. בא"ח פרשת וארא סעי' י"ד. אחרונים.

[42] בא"ח פרשת וארא סעי' י"ד.

[43] שו"ע סי' ס"ג סעי' ג' והחונים עליו. בא"ח פרשת וארא סעי' י"ד.

[44] שו"ע סי' ס"ג סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ו', ז', י'. משנ"ב שם ס"ק ז'. בא"ח פרשת וארא סעי' ט"ו, ט"ז.