רמ״ח תיבות

רמ"ח תיבות

צה. חשבון רמ"ח – צריך להשלים בקריאת שמע רמ"ח תיבות, ובק"ש עצמה יש רמ"ה תיבות, וכדי להשלים רמ"ח כנגד אבריו של אדם, חוזר הש"ץ בסיום ואומר בקול רם: "ה' אלוקיכם אמת". וכך הוא החשבון:

• פסוק "שמע ישראל" וכו' – ו' תיבות.
• "ברוך שם" וכו' – ו' תיבות.
• "ואהבת" עד "ובשעריך" – מ"ב תיבות.
• "והיה אם שמוע" עד "ושמתם" – ע"ב תיבות.
• מ"ושמתם" עד "ויאמר" – נ' תיבות.
• מ"ויאמר" עד "ה' אלוקיכם" – ס"ט תיבות.

סה"כ – רמ"ה תיבות, ועם הג' תיבות שחוזר הש"ץ – הרי רמ"ח[1].

צו. רמ"ח ביחיד – מי שמתפלל ביחידות בין בשחרית בין בערבית ובין ק"ש שעל המיטה, או שהחזן הקדימו וקרא ק"ש או שהוא הקדים את החזן – לא יאמר היחיד קודם ק"ש: "אל מלך נאמן" כדי להשלים רמ"ח תיבות, אלא כשיסיים את הק"ש יכפול את שלוש התיבות הנזכרות של "ה' אלוקיכם אמת". אבל  אם מתפלל בצבור – עדיף שישמע את המילים: "ה' אלוקיכם אמת" מהחזן, ויכוון לצאת בחזרתו, כיון שכוחו של השליח ציבור גדול מכוחו שלו[2].

צז. עניית "אמת" – המנהג הוא שהש"ץ מסיים "ה' אלוקיכם" של פרשת ציצית, והציבור עונה אחריו: "אמת", והש"ץ חוזר ואומר: "ה' אלוקיכם אמת", והציבור שומע ומקשיב ומכוון לצאת ידי חובה, וגם הש"ץ מתכוון להוציאם, ואח"כ ממשיכים "ויציב ונכון" וכו'[3].

צח. ספק אם ש"ץ יודע להוציא – אם מסתפק אם הש"ץ יודע לכוון להוציא את הציבור ידי חובה – יחזור ויאמר עם הש"ץ את ג' התיבות: "ה' אלוקיכם אמת", ולא יסמוך על החזן[4].

צט. אמירתו עם החזן – אם היחיד רוצה לומר את ג' התיבות של "ה' אלוקיכם אמת" יחד עם החזן – מותר[5].

[1] שו"ע סי' ס"א סעי' ג'. בא"ח פרשת וארא סעי' א'.

[2] בא"ח פרשת וארא סעי' א'. כה"ח סי' ס"א ס"ק י"א, י"ב.

[3] בא"ח פרשת וארא סעי' א'. כה"ח סי' ס"א ס"ק י"ב. אחרונים.

[4] כה"ח סי' ס"א ס"ק י"ג.

[5] כה"ח סי' ס"א ס"ק י"ד.