קריאת שמע

קריאת שמע

לט. כוונת הקריאה – קודם שקורא קריאת שמע יכוון לקיים מצוות עשה שציוונו ה' יתברך לקרוא ק"ש פעמיים ביום, שנאמר[1]: "ודברת בם וכו' בשכבך ובקומך". ויכוון לקיים מצוות עשה לייחד את ה'[2].

מ. אופן הקריאה – יקרא ק"ש בכוונה, באימה, ביראה, ברתת ובזיע[3].

מא. "היום" – בפרשת שמע נאמר[4]: "אשר אנכי מצוך היום על לבבך", ופירוש "היום" הוא שבכל יום ויום יהיה חביב בעינינו כאילו קיבלנו היום חיוב ק"ש מחדש ממש, ולא כמו מי ששמע אותו כמה פעמים ואינו חביב עליו כבר[5].

מב. הכנה –קודם שקורא קריאת שמע יסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו[6].

מג. קריאתה בטעמים – כשקורא ק"ש צריך לקרוא בטעמים ככתיבתם בתורה. ואם הדבר מקשה עליו לכוון יכול להקל בזה ולקרוא כדרכו[7].

מד. דקדוק בקריאתה – כשקוראה ידקדק באותיותיה, ובדיעבד אם לא דקדק באותיותיה – יצא ידי חובה[8]. ומי שקוראה ומדקדק באותיותיה, מצננים לו גיהנם[9]. ויקרא את האותיות בשלמותן כמונה מעות, שלא יבלע אפילו אות אחת. ויפסיק מעט בין מילה למילה, ובזוהר נאמר שמי שאינו זהיר בזה הוא בבחינת עשיו שאמר[10]: "הלעיטיני נא"[11].

מה. ישמיע לאוזניו – צריך להשמיע לאזניו את כל הקריאת שמע. וגם את הפסוקים של "הישמרו לכם" וכו' ו"וחרה אף" וכו' שנהוג לאומרם בלחש (מפני שהם פסוקי תוכחה) – ישמיעם לאזניו, ובדיעבד אם לא השמיע לאזניו – יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו[12].

מו. נשים – גם נשים חייבות בקריאת פסוק ראשון של "שמע ישראל" וכו', כיון שיש בו קבלת עול מלכות שמים. וטוב ללמדם גם פסוק "ברוך שם" וכו', ויש אומרים שאישה חייבת לומר "אמת ויציב" בבוקר ו"אמת ואמונה" בערב[13].

מז. אישה היודעת להתפלל, יכולה להתפלל את כל התפילה עם ברכותיה ("ברוך שאמר", "ישתבח" וברכות ק"ש תחילה וסוף) כיון שכולם חלק מהתפילה ואישה חייבת בתפילה[14].

מח. כשאינו יכול להוציא בשפתיו – חולה או אנוס שאינו יכול להוציא בשפתיו – יקרא ק"ש בהרהור[15].

מט. דקדוק בקריאתה – ידקדק בקריאתה שלא יקרא את האותיות המודגשות בצורה רפויה או להיפך, וכן ידקדק בשווא נח ושווא נע, שלא יניח הנע ולא יניד הנח[16].

[1] דברים ו', ז'.

[2] בא"ח פרשת וארא סעי' ו'. כה"ח סי' ס"א ס"ק כ"א.

[3] שו"ע סי' ס"א סעי' א'.

[4] דברים ו', ו'.

[5] שו"ע סי' ס"א סעי' ב'.

[6] עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' י"ד עפ"י שו"ע סי' צ"ב סעי' ג'.

[7] שו"ע סי' ס"א סעי' כ"ד. כה"ח שם ס"ק ס"ד. משנ"ב שם ס"ק ל"ז, ל"ח.

[8] שו"ע סי' ס"ב סעי' א'.

[9] ברכות ט"ו ע"ב.

[10] בראשית כ"ה, ל'.

[11] עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' ז', ח'.

[12] שו"ע סי' ס"ב סעי' ג' (ועי' כה"ח שם ס"ק ה' ומשנ"ב שם ס"ק ו' שאם לא הוציא בשפתיו – אפילו בדיעבד לא יצא ידי חובה). בא"ח פרשת וארא סעי' י"ב.

[13] עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' ה'.

[14] עיין שו"ע סי' ק"ו סעי' א' עפ"י כה"ח שם. וכן נהגו הנשים בדור הקודם.

[15] שו"ע סי' ס"ב סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק ח', י'. משנ"ב ס"ק ז'. ביאור הלכה ד"ה "יצא".

[16] שו"ע סי' ס"א סעי' כ"ג.