"וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:" " וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה:" (פרק ל"ז פסוקים כ"ד וכ"ח)
סיפר מרן הרב זצ"ל:
בילדותו של מרן הבן איש חי רבי יוסף חיים זיע"א, דחפה אותו אחותו לתוך בור במהלך משחק. אחרי שנפל, החלה קוראת לעזרה.
זקן אחד הופיע מאי שם, וכשסיפרה לו את שקרה הוא התיר את חגורתו והשליך אותה אל הבור כחבל הצלה. החגורה הייתה קצרה – כמטר וחצי-שני מטר, והילד היה מוטל בבור העמוק, ובכל זאת הוא השליך את החגורה וצעק לעברו שיאחז בה. כשהוא תפס את החגורה הזקן משך אותו מן הבור והלך.
כשבאה אימו של הבן איש חי ראתה את בנה רטוב ותמהה. "הייתי בבור" סיפר לה. כששאלה אותו מי העלה אותו, אמר לה "זקן אחד העלה אותי ע"י חגורה". הלכו לאזור הבור וחיפשו את הזקן ולא מצאו אותו. לבסוף אמרו לבטח זה היה אליהו הנביא שבא להציל אותו.
זהו מעשה שטן שידע שהילד הקט הזה יגדל להיות רב גדול שישקה לכל העולם ממימי התורה. לכן הוא ניסה להכניס עד סכנת מוות את מרן ה"בן איש חי" בעודו עול לימים.ואכן זכה, כי היום אין מקום בעולם שבו לא יושבים ולומדים בספריו הגדולים והחשובים, ובפרט בספרו הקטן והמתומצת, הלכה למעשה – "הבן איש חי".