"וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה" (פרק ל"ז פסוק ז')
מודע חולם יוסף על אלומות של שבולים, והלא בני יעקב היו רועי צאן?!
אלא, הדברים שיוסף חולם עליהם מתייחסים לעתיד.
יוסף מצפה ליום שבו עם ישראל יתיישבו בארץ ישראל, יקיימו את מלכות ישראל, ותתקיים בהם הברכה שנאמרה ליעקב אביו (כ"ז, כ"ח): "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש".
