סדר המלקות
כב. נוהגים לקבל מלקות לפני טבילה במקוה כדכתיב "באנו באש ובמים – ותוציאנו לרויה" ואף על פי שאין אלו מלקות שחייבה תורה למי שעבר על לאו, ואין אלו "מכות מרדות" שחייב מי שעבר על איסורי דרבנן, עם כל זה משתדלים להלקות כמו דין תורה שמתוך כך יתן אל ליבו לשוב מעבירות שבידו ותהא לו כפרה. וגם על ידי הבושה יתכפר לו להצילו מדינה של גיהנום (עיין טור תרז. כה"ח שם ס"ק מד).
כג. יש נוהגים להלקות אחרי מנחה ויש לפני מנחה וכל אחד יעשה כן מתי שירצה. ויש שלא נהגו כלל במלקות, ויש שנהגו כאר"י ז"ל שלא היה מקפיד על המלקות, רק היו מלקין אותו ד' מלקות כנגד ד' אותיות הויה וכן נהגו ב"בית-אל" והיו עושין כן בבוקר אחרי התפילה. (עיין שו"ע תרו סע' ד. תרז סע' ו. כה"ח שם ס"ק מ, מא משנ"ב ס"ק יז יח).
כד. מי שרגיל ללקות כל שנה, ושנה אחת נאנס ולא לקה – ילקה אחרי יום כיפור (עיין שו"ת תורה לשמה סי' קנ).
כה. יש נוהגים להלקות ברצועה של עגל אף על פי שאינה רחבה טפח, ובראשה קושרים שתי רצועות קטנות מעור של חמור על דרך "ידע שור קונהו וחמור" (עיין כה"ח תרח ס"ק מו, מח).
כו. יש נוהגים שהלוקה יפשוט בגדיו ויגלה גבו ולבו עד החגורה, ואדם אחר יקשור את שתי ידיו, הימנית על השמאלית, על עמוד עץ שהוא נטוי על קיר, פניו לצפון ואחוריו לדרום, ויכוף ראשו בין זרועותיו. ובשעה שקושר ידי הנלקה יאמר הקושר: "מוסר ה' בני אל־תמאס, ואל־תקץ בתוכחתו: כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את־בן ירצה: וידעתֽ עם־לבבך, כי כאשר ייסר איש את־בנו ה' אלהיך מיסרךּ".:
כז. אחר־כך לוקח המלקה רצועה, וכשמלקה אומר פסוק: "והוא רחום וכו'" ג' פעמים, שהן ט"ל תיבות כנגד ט"ל מלקיות, ובכל תיבה ילקהו מכה אחת, ויתחיל להלקותו בכתף שמאל מכה אחת, ואחר־כך בכתף ימין מכה שניה, ואחר־כך באמצע הגב מול החזה מכה שלישית, ושוב בכתף השמאלית מכה רביעית וכן על זה הדרך. ואומר לו המלקה: "ודוי. חרטה. דמעה".
כח. ואחר־כך מלקה ואומר: "והוא. רחום. יכפר. עון. ולא. ישחית. והרבה. להשיב. אפו. ולא. יעיר. כל. חמתו". ג' פעמים.
כט. בשעה שמלקהו אומר אדם אחר פסוקים אלו בקול רם: "אם־לא תשמר לעשות את־כל־דברי התורה הזאת הכתבים בספר הזה, ליראה את־השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך: והפלא ה' את־מכֽתך ואת מכות זרעך, מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים".
ל. הנלקה יתוודה בשעה שלוקה הוידוי הרגיל או וידוי על חטאים מיוחדים שלו. ויאמר את הוידוי בשקט. (ועיין משנ"ב להיכן פני המולקה מופנים).
לא. אחרי המלקות יתיר ידיו ויאמר לנלקה פסוקים אלו: "וסר עונך, וחטֽאתך תכפר: כל־כלי יוצר עליך לא יצלח, וכל־לשון תקום־אתך למשפט תרשיעי. זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאם־ה'".
לב. אחרי המלקות טוב לטבול, לקיים "באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה". (עיין לסדר הנ"ל גם בקונטרס היחיאלי עמ' נא).
