תפילת ערבית
ה. לפני תפילת ערבית יושבים על הרצפה, ומניחים שטיח או כר תחתיהם. ומתפללין ערבית בנחת ודרך בכי כאבלים. (שו"ע שם סע' ג).
ו. מנהג ירושלים וצפת ת"ו שאחרי קריאת איכה וקינות בערבית, יאמר החזן בבכי בקול רם ובהכרזה: "אחינו בני ישראל דעו היום כך וכך לחרבן בית קדשנו ותפארתנו". (בשנת תשנ"ח – אלף תשע מאות ושלושים שנה) ונהגו כך בהרבה מקומות. ויש שאומרים "אחינו וכו'" אחרי קריאת "איכה" ולפני הקינות. (כה"ח שם ס"ק יא).
ז. יש נוהגים לכבות את כל הנרות בשעה שאומרים קינות ואין מדליקין רק נר אחד לפני הש"ץ. ומכבים חלק ממנורות החשמל. ויש שמכבים את רוב האורות רק בשעה שהש"ץ מכריז "אחינו בני ישראל דעו". (שו"ע שם סע' ג. כה"ח שם ס"ק כו).
ח. אומרים איכה וקינות בנחת ודרך בכי. ומפסיק באיכה מעט בין כל פסוק ופסוק כדי שיכנסו הדברים אל הלב. (רמ"א שם סע' א. כה"ח שם ס"ק ה). ונוהגים ששליח הציבור קורא פרק ראשון בקול והקהל קורא בלחש, וכל פרק קורא אדם אחר. את הפרק האחרון "זכור ה' מה היה לנו" אומרים יחד בניגון מיוחד וחוזרים על הפסוק "השיבנו" בקול רם. (רמ"א שם סע' א. עיין כה"ח שם ס"ק ז, ח).
ט. אין לנהוג בזריקת עלים על האנשים, בשעת אמירת "איכה". (ועיין משנ"ב תקנט ס"ק כב שכתב שרע עליו מעשה זה).
י. סדר תפילת ערבית: לפני ערבית אומרים "האזינו", "על נהרות בבל". ואחרי ערבית אומרים קדיש "תתקבל" איכה וקינות. אחרי הקינות אומרים "אחינו וכו'" ויש מוסיפים קינת "על היכלי" בשעה זו. ואחר כך אומרים "ואתה קדוש", קדיש "דהוא עתיד", "שיר המעלות", קדיש "יהא שלמא", "עלינו לשבח". והולכים לביתם ללא אמירת שלום. ונהגו ללמוד "מדרש איכה" בציבור אחרי ערבית. (עיין כה"ח שם ס"ק ט-חי) ולדעת הרמ"א אין לומר קדיש תתקבל וכן לא אומרים האזינו לפני ערבית.
