חתן וכלה

נח. חתן וכלה שחל אחד מהתעניות בתוך שבעה ימי משתה שלהם – חייבים להתענות. ואף על גב ששבעת ימי חופה הם כמו חג להם. ימים אלו הם חג פרטי שנקרא "רגל של יחיד", ו"אבלות של רבים" דוחה "רגל של יחיד". ועוד שצריכים הם לזכור את ירושלים בשמחת חתונתם ככתוב "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". (ריטב"א, תענית ל ב. עיין מ"ב תקסח ס"ק כב. כה"ח תקמט ס"ק ט. ביה"ל שם ד"ה "חייבים"). אך אם חלה "תענית אסתר" בשבעת ימי החופה – לא יצומו. (עיין כה"ח תרפו ס"ק טז. בא"ח שופטים יז, כי מנהג בגדאד שהחתנים לא צמים).

נט. אם צום גדליה או י"ז בתמוז נדחה משבת לראשון יש אומרים שחתן וכלה יתענו, ויש אומרים שלא יתענו, ונוהגים להתענות.

ס. חתן שבימי החופה שלו חל צום אחר כגון תענית בכורות או תענית ערב ראש השנה או יארצייט וכדו' – לא יצום בתענית בכורות וכד'. ואם היה רגיל בצום זה – טוב לעשות התרת נדרים. (כה"ח תקמט ס"ק ט).

דילוג לתוכן