אכילה בשבועות
ה. אף על פי שהאכילה והשתייה בחגים היא מצות עשה, לא יהא אוכל ושותה כל היום כולו, שהרי כבר נאמר: "עצרת לה' אלהיך". (דברים טז ח). ואף על פי שנאמר: "עצרת תהיה לכם" (במדבר כט לה), כבר פירשו רז"ל: "חציו לה' וחציו לכם". (פסחים סח ב). לפיכך צריכין לעסוק גם בתורה, ובמיוחד בשבועות. (כה"ח תצד ס"ק ט).
ו. מצות שמחת יום טוב הקדוש הזה גדולה עד למאד, עד שאמרו בגמרא על אחד מגדולי האמוראים, "מר בריה דרבינא" שהיה יושב בתענית כל השנה כולה חוץ מיום חג השבועות שבו ניתנה תורה לישראל. והגמרא מספרת על רב יוסף שהיה עושה ביום זה תבשיל מיוחד "עגלא תילתא", והיה אומר שכל מעלתו וחשיבותו כאמורא היא בגלל חג השבועות ומתן תורה, ואילולי יום זה "כמה יוסף איכא בשוקא" ופירש רש"י "שלמדתי תורה ונתרוממתי – הרי אנשים בשוק הרבה ששמן יוסף ומה ביני לבינם. (פסחים סח ב. כה"ח שם ס"ק לח).
ז. אין מתענין ביום זה שום תענית, אפילו לא תענית חלום. (כה"ח שם).
ח. מאכלי חלב – מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב ביום א' של שבועות, והטעם העיקרי לכך הוא, מפני שיש צורך לאכול שני מאכלים זכר לשתי הלחם, ולכן אוכלים מאכל אחד של חלב ומאכל אחד של בשר ועם כל מאכל אוכלים לחם אחר. (רמ"א תצד סע' ג).
ט. יש שכתבו שהטעם לאכילת מאכלי חלב ואחר כך בשר בחג השבועות, הוא כדי להדגיש את השוני שלנו מהמלאכים שאכלו אצל אברהם בשר וחלב, ובזכות השוני הזה ניתנה לנו התורה ולא למלאכים. (באר היטב תצד ס"ק ח ומשנ"ב שם יב יג).
י. יש שנתנו טעם משום שבשבועות קבלו בנ"י את עשרת הדברות שכלולים בהם תרי"ג מצות, נמצא שלאחר מתן תורה לא יכלו לאכול בשר שעדיין לא למדו כיצד לשחוט, ועל כן אכלו רק מאכלי חלב.
יא. יש שכתבו טעם לעניין ע"פ הזוהר (פרשת אמור צז ב) שכתב שימי ספירת העומר הם דוגמת שבעה נקיים שבהם נטהרת אשה ממקור דמיה, אף כאן נטהרו ישראל בספירת שבעה שבועות מדם מצריים. וחכמינו אמרו, שאשה מינקת אינה רואה דמים, כיוון שהדם הופך לחלב, אף כאן טהר עם ישראל מהדם, והחלב הוא סמל לטהרתנו. (מג"א תצד ס"ק ו).
יב. מנהג ישראל לאכול דבש וחלב בחג השבועות על שם הפסוק שנאמר על התורה: "דבש וחלב תחת לשונך". (שיר השירים ד יא). ויש אוכלים עוגה האפויה או מטוגנת בחלב וחמאה וטבולה בדבש. (כה"ח תצד ס"ק ס).
יג. יש שכתבו שטעם אכילת מאכלי חלב בשבועות הוא משום ש"חלב" בגימטריה ארבעים כנגד ארבעים יום ששהה משה במרום ללמוד תורה. (ועיין אורח חיים עמ' רמ"ז).
יד. חייב אדם לשמוח בחג הזה, ואין שמחה אלא בבשר ויין. ולכן לא יסתפק אדם במאכלי חלב בלבד. אמנם מי שאינו שמח במאכלי בשר, אינו מחויב לאכלם.
טו. יכול לאכול בלילה את מאכלי הבשר, וביום את מאכלי החלב. ואין צריך שניהם להיות דוקא ביום.
