אסרו חג
א. נוהגין להרבות קצת באכילה ושתייה ביום שלאחר החג בכל שלש רגלים והוא אסרו חג ונוהגין שאין מתענין בו אפילו חתן וכלה ביום חופתן ולא יארצייט. ובתענית חלום יש מקילים ויש חשיבות מיוחדת לאסרו חג של שבועות. (עיין שו"ע תכט סע' ב. תצד סע' ג. כה"ח תצד ס"ק מז ומשנ"ב ס"ק ז).
ב. יש מקומות שנהגו הנשים לא לעשות מלאכה ביום אסרו חג, ובאותם מקומות אין לעשות מלאכה כמו כל דבר מותר שנהגו בו איסור. (שם ושם).
ג. אם עברו שבעה ימים מעת לעת מזמן המולד מברכים ברכת הלבנה. (עיין לעיל על מנהגי אשכנז בבברכת הלבנה).
ד. מנהג ירושלים ובית־אל שלא אומרים וידוי ותחנון עד סוף יום י"ב בסיון, ויש נוהגים עד סוף י"ג ויש שנמנעים מלומר וידוי ותחנון עד סוף י"ד. וטוב לנהוג כמנהג ירושלים. ובחו"ל נהגו שלא לומר וידוי ותחנון עד סוף יום י"ג. (עיין כה"ח שם ס"ק נב).
