וידוי מעשרות
טו. מצות עשה להתודות לפני ה' אחר שמוציאין כל המתנות שבזרע הארץ וזהו הנקרא וידוי מעשר, ואין מתודין וידוי זה אלא אחר השנה שמפרישין בה "מעשר עני". (שו"ע יו"ד שלא סע' קמ).
טז. אימתי מתודין? במנחה ביום טוב האחרון של פסח של "רביעית" ו"שביעית". (שו"ע שם סע' קמא).
יז. אין מתודין אלא ביום וכל היום כשר לוידוי המעשר. בין בפני הבית בין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות. (שו"ע שם סע' קמב).
יח. וידוי זה נאמר בכל לשון ואם רצו רבים להתודות כאחד מתודים. (שו"ע שם סע' קמג).
יט. אינו מתודה עד שלא ישאר אצלו אחת מהמתנות. (תרומה, מעשר, חלה וכד' – שו"ע שם סע' קמד).
כ. בערב יום טוב האחרון של פסח סוף זמן הביעור, ולמחרת מתודין. (שו"ע שם סע' קמד).
כא. פירות שלא הגיעו לעונת המעשרות בשעת הביעור, אינו חייב לעשר אותם וממילא אינם מעכבין אותו להתודות, ואינו חייב לבערן. (רמב"ם, הלכות מעשר שני ונטע רבעי יא י).
כב. מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו והגיע יום הביעור הרי זה קורא שם למתנותיו ומזכה להן לבעליהן ע"ג קרקע או למי שזוכה להן לבעליהן ומתודה למחר. (שו"ע יו"ד שלא סע' קמה).
כג. אם הפריש המתנות שלא על הסדר, או אם נשרף טבלו, או אם הפריש מעשר בטומאה – אינו מתודה (שו"ע שם סע' קמו) ולפיכך יש אומרים שבזמן הזה אין דין וידוי מעשרות.
כד. נהגו לקרוא פרשת "וידוי מעשרות" ביום שביעי של פסח לפני או אחרי מנחה כשיש יותר ריבוי עם. והקריאה היא עם טעמים, כקורא בתורה.
כה. קוראים פרשת הוידוי מחומש "כקורא בתורה" ארבעה פסוקים מפרשת "כי תבוא" (דברים כו, מפסוק יב עד פסוק טו), ומצווה מן המובחר שכל אחד ואחד יאמר בעצמו את הפסוקים.
