חמץ ומצה
א. זהירות כל השנה – ראוי לאדם שיזכור כל השנה את חג הפסח ויתכונן אליו כבר ממוצאי פסח בכך שיזהר שלא יתפזר חמץ בבית במקומות שיהיה קשה למצוא אותו בערב פסח. ושלא יאכל חמץ בשעה שספר פתוח לפניו שלא יכנסו בו פירורים שיקשה להוציאם בבדיקות חמץ.
ב. כתב בזוה"ק (רע"מ כי תצא דף רפ"ב ע"ב) שהשומר עצמו בפסח מחשש חמץ – שמור גופו מיצה"ר, נשמתו עליונה ועליו נאמר "לא יגורך רע". (תהילים ה' ה') על פי זה מובא מהאר"י שהנזהר מחמץ במשהו – מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה.
ג. מצרכים לפסח – אין לקנות שום מוצר לפסח, אלא אם כן יש עליו השגחה מרבנות מוכרת ואחראית שהוא כשר לפסח.
ד. כל המצרכים המיועדים לפסח בבית או בחנות, צריכים להיות שמורים במקומות מיוחדים לבל יפול עליהם אבק קמח או חמץ. ויזהרו שלא להניח את המצרכים המיועדים לפסח במקום שיש חשש שיתערבו עם החמץ וביותר יש להזהר בבית שיש בו ילדים קטנים.
ה. בעלי מכולות וצרכניות יזהרו ביותר להפריד לפני פסח את המדפים שיש עליהם חמץ, מהמדפים שיש עליהם סחורה כשרה לפסח, כיוון שתערובת עלולה להכשיל רבים ועלולה לבוא מכך תקלה גדולה. על כן בערב פסח יש להוציא את החמץ למחסנים שלא יהיה חמץ בחנות כלל, ולא יניחו אותו על המדפים כשהוא מכוסה בנייר או בבד, כיוון שהמכסה יכול להקרע ואנשים עלולים לקנות חמץ בפסח ולחשוב שהוא כשר. ועוון תלוי בצוואר המוכר.
ו. תרופות – יש כיום רשימות של התרופות הכשרות לפסח לכל נותני הכשרויות ולקופות החולים, ולכל תרופה או סירופ בחשש חמץ אפשר למצוא בדרך כלל תחליף תרופה כשירה כפי שיתן הרופא.
ז. אם לא נמצאה תרופה כשרה לפסח, ויש הכרח לקחת את התרופה החמץ, יקנה קפסולות כשירות לפסח, ישים את התרופה בתוך הקפסולות ויבלענה. וכל זה בגלל החשש שהחמץ נמצא בציפוי הממותק של התרופה, ובשעה שהוא מונח בקפסולה כשרה כנ"ל – הוא לא נהנה ממנו כלל.
ח. תרופות חמץ יכול להשהותם בבית בארון של תרופות, אך אסור להשתמש בהם. ובמקרים מיוחדים ישאל שאלת חכם.
ט. חומצת לימון, ואלכוהל – שאין להם הכשר אין להשתמש בהם בפסח, כיון שכיום הם נעשים לעיתים מחמץ, ואע"פ שיש שלב שבו הם לא ראויים למאכל כלב, אעפ"כ בשעה שמשתמשים בהם למאכל "אחשביה" והרי הם ראויים למאכל משובח של אדם, ואסורים.
י. תבלינים – יקנה תבלינים לפסח, רק במקום שברור לו, שבדקו קודם הטחינה שאין בתבלין חמץ ושאין קמח ודגן במטחנות, ואין לסמוך על המקילים שאומרים כי חמץ בטל קודם פסח.
יא. ביצים – באופן כללי אין כיום בעיה בביצים, ומ"מ אם קונה במקום שתבניות הביצים אינן נקיות – יבדוק שלא נדבק בביצים תערובת או קמח. ביצים המוחתמות בדיו כשר לפסח, מסומנות כיום בכוכבית.
יב. שפתון ומשחת שיניים – צריכים הכשר לפסח. (ואסור למורחם בשבת ובחג).
יג. תמונות – מי שיש לו תמונה עם שיבולים על הקיר או מגש של חמץ תלוי לנוי על הקיר – יורידו משם ויצניעו לפני הפסח, שמא יבוא בפסח להורידו ולהשתמש בו. (עיין מג"א שם ס"ק ב).
יד. כרית כוסמת – כרית המלאה בכוסמת לא ישכב עליה בפסח, אלא ישים אותה עם החמץ וימכרנה לגוי.
טו. חיטים מורעלות – חיטים מורעלות המשמשות כרעל עכברים, וכד' אע"פ שהנאת האדם אינו בקיומם אלא בביעורם על ידי העכברים, עם כל זה כעת רוצה בהם ואסור להשהותם בבית. (שד"ח).
טז. כלים שלא משתמשים בהם בפסח – אין צורך להכשירם אבל צריך לשפשפן היטב בערב פסח שלא יהיה חמץ ניכר. ויעשה זאת קודם שעה ששית. ויצניעם במקום צנוע שאינו רגיל לילך לשם בפסח. וטוב לסגרם בחדר מיוחד ולהצניע את המפתח עד לאחר הפסח. (שו"ע תנא סע' א. מ"ב ס"ק ב כה"ח שם ס"ק ב, ד).
יז. לכתחילה לא יצניע את כלי החמץ במטבח אלא במחסן, ואם מצניעם במטבח אין די בהדבקת מדבקה שכתוב בה "חמץ" על הארון, אלא ידביק את הארון עצמו בנייר דבק חזק על מנת שלא יפתח בקלות באופן, שאם בטעות יבוא לקחת משם כלי יזכר בינתיים. (עיין שו"ע כה"ח ס"ק י"ג מ"ב ס"ק ח').
יח. אם קודם פסח לא שפשף הכלים מחמץ הדבוק בהם – ישפשפם בפסח. (אם לא שמכר חמץ הדבוק בכלים, עיין בסעיף הבא), אם לא שפשפם בפסח – ישפשפם לאחר הפסח. (עיין כה"ח סי' תמ"ח ס"ק ז' ומ"ב שם ס"ק ו').
יט. גם מי שמוכר את כל חמצו לגוי צריך לנקות את הכלים כיוון שאין נכרי שיקנה את ה"חמץ הדבוק בכלים". ואת הכלים עצמם אין אנו מתכוונים למכור. ולכן יש לשפשף ולנקות את הכלים היטב. ובדיעבד, מי שמכר "חמץ הדבוק בכלים" לגוי – יכול להשתמש בכלים אלו אחר הפסח. ואם לא מכר לגוי – ינקה אותם אחר הפסח. – כה"ח שם ס"ק ז).
כ. כלים שמשתמשים בהם בפסח – צריך להכשירם אם הם משומשים ועיין לקמן בדיני הכשרת כלים. ואם הם חדשים – הם צריכים טבילה בלבד.
כא. חמץ גוים ברשות ישראל – מותר להשכיר חדר לנכרי כדי שידור בו בפסח, אף על פי שיודע שהנכרי יכניס לתוכו חמץ. מכל מקום, הישראל אינו נוטל ממנו שכר על הכנסת החמץ אלא שכר על שכירות הדירה, שאף אם לא יכניס לשם חמץ, לא ינכה משכרו. (ועיין שו"ע יורה דעה קנא סע' י, מתי מותר להשכיר).
כב. מי שנזקק לסיוע של עובדים זרים, יזהירם לבל יכניסו חמץ לביתו. שמא יחשדו בו שמאכילם חמץ, ועוד שעל ידי זה עלולים להתפזר פירורי חמץ בבית. אך אם הנכרים קונים חמץ לעצמם ואוכלים אותו בחדר המיוחד להם – מותר.
כג. מותר ליתן כסף לגוי על מנת שיקנה אוכל לעצמו, אע"פ שיודע שיקנה בזה חמץ אך אסור ללכת למסעדה ולשלם עבור החמץ שאכל הגוי. (שו"ע ת"נ סעי' ז).
כד. במפעלים וכד' שהפועלים אוכלים ביחד לא יאכל בפסח על שולחן אחד עם מי שאוכל חמץ ואפילו אם האוכל הוא לא יהודי, ואפילו אוכלים על מפות נפרדות. (שו"ע ת"מ סעי' ג').
כה. חמץ בערב פסח – אם נמצאה תערובת חמץ בערב פסח עד הלילה, הרי היא כמו שאר איסורין שבטלה בששים. ולכן אם נמצא גרעין חיטה בעוף ובתבשיל, זורקו והשאר מותר לאכול אפילו בפסח. (שו"ע תמז סע' ב ג).
כו. לא ישליך גרעיני תבואה בלול או במקום לח תוך ל' יום קודם פסח, שמא ישכח מלבערם.
כז. חמץ בפסח – היות שחמץ אוסר אפילו במשהו גם בהנאה, לכן אם נמצא חמץ של ממש בתבשיל – הכל אסור. אבל אם נמצא איזה גרעין מחמשת מיני דגן בתוך הפסח, צריכין לשאול שאלת חכם. (שו"ע תמז סע' א). .
כח. באר מים שנמצאו בה גרעיני תבואה, אין להשתמש במים הללו. אמנם אם אין מים אחרים בנמצא – יסננו את המים הללו וישתמשו בהם. (מ"ב תסז ס"ק סז). ואם נמצא בו חתיכת פת – אסור אפילו אין מים אחרים, וגם סינון לא יועיל.
כט. מצא חמץ בביתו בחול המועד – יוציאו וישרפו מיד. או יזרקנו לשירותים (שו"ע תמו סע' א). אך לא יברך על ביעורו כיוון שכבר ביטלו בערב פסח. וכשמגביה את החמץ – יכוין שלא לזכות בו. (כה"ח תלה ס"ק יב).
ל. אם מצא חמץ ביום טוב או בשבת חול המועד וכן בשבת שחל בערב פסח אחר זמן הביעור – אסור לטלטלו משום שהינו מוקצה. ולכן יכפה עליו כלי עד מוצאי יום טוב או מוצאי שבת ואז ישרפו. וכששורפו – יברך ללא שם ומלכות. (כה"ח תל"ה ס"ק י"ב. שו"ע תמו סע' א. כה"ח תמו ס"ק ט).
לא. מי שמצא פיתות בתא ההקפאה בחג או בשבת – יפרוש עליו מגבת והרי זה כעין כפיית כלי. ובמוצאי שבת – יבערנו.
לב. המוצא חמץ בשבת או ביום טוב בזמן איסור חמץ ואינו יכול לבערו אז, כדלעיל, טוב שיאמר: "רבש"ע מה שאיני שורף החמץ הוא מפני שחכמים גזרו שלא לגעת בו משום מוקצה ואתה ציויתני "ועשית ככל אשר יורוך" ואני מקים את מצותך". באמירה זו אדם מוכיח כוונתו לא יעבור על "בל יראה ובל ימצא" כי רצונו לבערו מיד לכשיוכל. (עיין תוס' פסחים כ"ט ע"ב ד"ה ר"א ועיין תוס' כתובות דף ז' ד"ה: "טוב שיאמר").
לג. המוצא חמץ ברשות הרבים בימי הפסח אסור לו להגביהו, ואפילו אם מתכוין שלא לקנותו. ואם חושש שילדים יאכלו אותו, ירים אותו ויתכוין לא לזכות בו, ויניח אותו במקום אחר. (כה"ח תמו ס"ק א).
לד. חמץ אחר הפסח – אסור לאכול חמץ ביום שבת שלאחר שביעי של פסח.
לה. חמץ ממש שעבר עליו הפסח – אסור בהנאה ואסור למוכרו לנכרי וכד'. אמנם כלים שבלעו חמץ מותרים בשימוש אחר הפסח. (שו"ע תמח סע' ג. כה"ח ס"ק כט, כה"ח תנא ס"ק ה).
לו. הקונה חמץ אחר הפסח, יקנה רק מאדם או חנות שמכרו חמצו לנכרי. ומי שלא מכר חמצו אין לקנות ממנו מספר ימים, עד שיגמר לו החמץ שנשאר אצלו בחנות בפסח.
לז. חמץ שנתערב בשאינו חמץ, בין שנתערב קודם הפסח, בין שנתערב בפסח עצמו, ובין שנתערב לאחר הפסח, כיון שעבר כל הפסח – בטל בשישים. (שו"ע תמ"ז ס"ק י"א).
לח. מצה לאחר הפסח – הפוסקים כשו"ע מברכים על מצה שנותרה מפסח "המוציא" עד י"ד באייר, ובמשך כל שאר השנה עד פסח הבא מברכים עליה "מזונות". הפוסקים כרמ"א מברכים על המצה כל השנה המוציא. ומכיון שדבר זה הוא מחלוקת טוב לאוכלה בתוך הסעודה, ומי שנמנע מלאכול מצה במשך השנה אם לא בסעודת פת – תבוא עליו ברכה. (עין בי"ד או"ח סי' ע' מחב"ר סי' קנ"ח כה"ח קנ"ח ס"ק מ"ג, אורח חיים עמ' רי"ג סעי' כ"ג, מ"ב קס"ח ס"ק ל"ו, כה"ח שם ס"ק ס"ה, ס"ו).
