מינוי שליח ציבור
א. הראוי לשמש שליח ציבור – כל ציבור מתפללים ראוי שימנו להם שליח ציבור, וצריכים למנות אדם שיהיה שליחם לתפילה, ואינם רשאים למנות כל אדם כפי שיחפצו אלא אם הוא ידוע כהגון, דהיינו שהוא נקי מעבירות, ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, ושיהיה עניו, והציבור רוצים אותו, ויש לו קול נעים, ובקי ורגיל בפסוקי התנ"ך[1].
ב. אם לא מוצאים אדם שיש בו את המידות הנ"ל – יבחרו את הטוב שבציבור בתורה ומעשים טובים[2].
ג. התייעצות קודם המינוי – קודם שממנים ש"ץ יתייעצו ראשי הקהל בחכם[3].
ד. חזר בתשובה – אדם שעבר עבירות וחזר בתשובה – מותר למנותו לש"ץ, אמנם בימים נוראים יעשו שאלת חכם[4].
ה. סדר קדימויות – אם המועמדים לשמש כש"ץ שווים בדברים הנ"ל, תלמיד חכם קודם לעם הארץ, כהן קודם ללוי, לוי קודם לישראל[5] ונשוי קודם לרווק[6].
ו. אם יש גדול עם הארץ וקטן בן תורה (דהיינו מעל גיל בר מצווה ופחות מבן עשרים), שיודע ללמוד ומבין מה שאומר – הקטן קודם[7].
ז. קול ערב – אם יש גדול שאין קולו ערב כל כך וקטן (דהיינו מעל גיל בר מצווה ופחות מבן עשרים) שקולו ערב – ימנו את הגדול[8].
ח. זקן – ישתדלו למנות אדם שנתמלא זקנו, ואפילו אם הוא חכם גדול ולא נתמלא זקנו – לא ימנוהו מפני כבוד הציבור. אמנם מותר למנותו באופן ארעי (דהיינו לתפילה באקראי)[9].
ט. אדם שאין צומחות לו שערות בזקנו, אך ראוי הוא שיצמחו לו שערות (דהיינו מבן כ') – ממנים אותו כש"ץ[10]. אמנם אם ניכר בו קצת חתימת זקן – יכולים למנותו אם הוא בן י"ח[11].
י. מי שמגלח זקנו – ראוי שלא למנותו לש"ץ, ואם מגלח זקנו בתער – אסור למנותו[12].
יא. שתי שערות – מותר לעלות ש"ץ באופן אקראי משעה שהביא שתי שערות אעפ"י שלא התמלא זקנו ובתנאי שמלאו לו י"ג שנים ויום אחד, ואם לא הביא שתי שערות – אין למנותו כלל לש"ץ. אמנם אם הגיע לגיל בר מצווה מסתמא הביא ב' שערות, ומותר למנותו[13].
יב. קטן בתפילת ערבית – יש מקומות שנוהגים למנות לתפילת ערבית קטנים (שמעל גיל י"ג) שעוד לא התמלא זקנם – ויש להם על מה שיסמכו[14].
יג. ש"ץ נשוי בימים נוראים – בימים נוראים ימנו שליח ציבור נשוי ומעל גיל שלושים, וטוב להקפיד בכך גם בשאר ימות השנה[15].
יד. קריאה בדקדוק – לא ימנו אדם שמחליף את האותיות, כגון שקורא אות "עין" כאות "אלף" וכדו'. אמנם במקומות שכל הקהל רגיל לדבר כך או שאין שם אחר – מותר[16].
טו. לא ימנו אדם שיכול ע"י טרחה לבטא את האותיות היטב, כיון שיכול להתבלבל בתפילתו[17].
טז. בעל מום – לא ימנו אדם בעל מום לש"ץ, ואם אין אחר – מותר[18]. אמנם אם מינו ש"ץ קבוע ורק אח"כ נעשה בעל מום – לא יעבירו אותו[19].
יז. סומא – סומא שאינו רואה וחרש שאינו שומע – לא ירדו לפני התיבה. אמנם אם אין שם אחר שיכול להיות ש"ץ – יעלו הם, וסומא קודם לחרש[20].
יח. גר – מותר למנות גר לש"ץ[21].
יט. זקן – זקן שקולו נמוך וחלש ומאריך בתפילה – לא ימנוהו לש"ץ[22]. ואם כשמינוהו היה קולו ערב ועתה נחלש קולו – יכולים להעבירו, אך יזהרו לעשות זאת בצורה מכובדת[23].
כ. מתדיין בבית משפט – מי שמתדיין בבתי משפט ללא היתר של בית דין רבני – אין ראוי למנותו לש"ץ[24].
כא. שירי עגבים – ש"ץ שקולו נעים אך הוא שר שירי עגבים או מנבל את פיו – מוחין בידו, ואם אינו חוזר בו – מעבירין אותו[25].
כב. כהן בשחרית ומוסף – טוב ונכון שלא למנות לתפילת שחרית ומוסף ש"ץ שהוא כהן[26]. אמנם אם כבר ברך את הציבור באותו יום – אפשר למנותו לש"ץ[27].
כג. כשיש יום זיכרון – מצווה להעלות לש"ץ מי שיש לו יום זיכרון (יארציי"ט), כיון שיש בזה נחת רוח לנפטר ומצילו מדינה של גהינם, אך לא יעלו אותו אם אינו יכול להתפלל בשפה ברורה ובנעימה[28].
כד. אבל – אבל אינו עולה להיות ש"ץ. אמנם אם אין שם אחר שיכול לשמש כש"ץ – יעלה הוא[29].
כה. ש"ץ בשכר – טוב שהציבור ימנו ש"ץ בשכר ולא בהתנדבות כיון שעל ידי כך ידאגו למנות חזן טוב וראוי, וגם החזן יהיה זהיר יותר בתפילה[30].
