זמן קריאת שמע של ערבית
א. זמנה – זמן ק"ש של ערבית הוא כעשרים דקות לאחר שקיעת החמה, דהיינו בזמן צאת הכוכבים[1]. ונהגו להתפלל תפילת ערבית בציבור אפילו מזמן פלג המנחה (גם אם התפלל מנחה אחר פלג המנחה – ועיין לעיל הלכות מנחה) או אחר השקיעה ולפני צאת הכוכבים. אבל אם מתפלל ביחיד – יתפלל רק בצאת הכוכבים, אלא אם הוא אנוס[2].
ב. חזרה על ק"ש – אם התפלל לפני צאת הכוכבים – צריך לחזור ולקרוא ק"ש לאחר צאת הכוכבים (בלי ברכות ק"ש, כיון שזמן ק"ש הוא בצאת הכוכבים, ובדיעבד יכול לסמוך על ק"ש שעל המיטה)[3].
ג. נשים – נשים שמתפללות מנחה וערבית יכולות לכתחילה להתפלל ערבית מפלג המנחה כיון שנחשב להן הדבר כשעת הדחק[4].
ד. סוף זמן ק"ש של ערבית – זמן ק"ש הוא מצאת הכוכבים עד חצות הלילה, ואם עבר ולא קרא עד אז – עבר על דברי חז"ל, ואף על פי כן אם עבר חצות הלילה ולא קרא ק"ש – יכול וצריך לקרותה עם ברכותיה עד עמוד השחר. ודין זה הוא אפילו אם לא קרא ק"ש קודם חצות במזיד[5].
ה. חולה או אנוס – אם היה חולה או אנוס ולא קרא ק"ש עד זמן עמוד השחר – יכול לקוראה עד הנץ החמה, ויברך שתי ברכות שלפני ק"ש וברכה אחת אחריה, דהיינו עד ברכת "גאל ישראל", אך לא יאמר כלל "השכיבנו"[6].
ו. סוף זמן תפילת ערבית – זמנה של תפילת העמידה של ערבית הוא רק עד עמוד השחר ולא יותר[7].
