תפילת מנחה וחשיבותה
א. מעלת הזמן – אומרת הגמרא[1]: "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה שהרי אליהו (הנביא זכור לטוב) לא נענה אלא בתפילת המנחה", ולכן צריך להקפיד מאוד מאוד בתפילה זו. ויקפיד לאומרה עם חזרת הש"ץ אלא אם יש לו צורך ואונס גמור שאז יכול להתפלל מנחה קצרה וכדלקמן[2]. ועיקר התפילה היא הכוונה שבה[3].
ב. תפילת מנחה נקראת כך כיון שזמנה הוא כשהשמש נראית לנו כהולכת למנוחתה, ויש אומרים מפני שזמן זה הוא עת רצון כשעת הקרבת קורבן המנחה, וישנם עוד טעמים לכך[4].
