נפילת אפיים
לב. בישיבה – לאחר שאמר: "רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו והושיענו" ישב ויאמר נפילת אפיים, דהיינו מזמור[1]: "לדוד אליך ה' נפשי אשא"[2].
לג. בין י"ג מידות לנפילת אפיים – לא יפסיק כלל בין י"ג מידות לנפילת אפיים אפילו בתחנונים המיוחדים של שני וחמישי ("מה נאמר" וכדו'), כיון שיש בזה טעם עפ"י הסוד[3].
לד. לא ליפול על היד – מעיקר הדין בנפילת אפיים היה צריך להניח את פניו על זרועו השמאלית ולכסות פניו בטלית, ואם מכוון בה יהיה שכרו גדול, אך בזמננו שאיננו יודעים לכוון יש חשש בדבר, ולכן נהגו העם שלא להוריד ראשיהם על זרועותיהם, בין גדולים ובין קטנים, בין חכמים ובין פשוטים. וצריך לומר את המזמור לאט ובלחש ולכוון לפשט המילים[4].
לה. "אבינו מלכנו" – אחרי מזמור "לדוד אליך ה'" וכו' אומרים: "אבינו מלכנו אבינו אתה" וכו', והיא תפילה ותחינה נוראה[5].
לו. שני וחמישי – בימים שני וחמישי מוסיפים לומר תחינות ובקשות כמו שמסודר בסידורים (ועיין לעיל בדין אמירת י"ג מידות בסליחות אלו)[6].
לז. תענית ציבור – בתעניות ציבור מוסיפים לומר תחנונים וסליחות שיש בהם מעניין התענית[7].
לח. אמירתו עם הציבור – אם רואה את הציבור בשעה שמתוודים – צריך להתוודות עימהם אעפ"י שכבר התוודה. ואם רוצה יכול לומר במקום הוידוי: "חטאנו, עווינו, פשענו" שהוא וידוי כללי וקצר[8].
