טומאת כהן לקרוביו
ו. מתים שמיטמא להם – כל אותם שבעת המתים, שהתורה הזכירה בתחילת פרשת "אמור"[1], שכהן מיטמא להם – מצווה היא לו שייטמא להם, ואם לא רצה – מטמאים אותו בעל כורחו, בין אם המת הוא איש או אישה[2].
ז. ואלו הם המתים שמיטמא להם: אביו, אמו, אחיו, אחותו, בנו, בתו, אשתו וכדלהלן. ודווקא אם המתים שלמים ולא חסר בהם איבר או חלק אחר.
- אב – יש אומרים אפילו אם היה האב חסר איבר בחייו.
- אם – אפילו אם אחרי שילדה אותו נתחללה.
- אח – אפילו אם הוא רק אח מהאב ואינו אחיו מהאם. אבל אם הוא אח רק מהאם, אעפ"י שמתאבל עליו (מדרבנן) – אינו מיטמא לו.
- אחות – אפילו אם היא רק אחות מהאב ואינה אחותו מהאם. אבל אם היא אחות רק מהאם, אעפ"י שמתאבל עליה (מדרבנן) – אינו מיטמא לה. ודווקא אם היא רווקה, אבל אם הייתה ארוסה, דהיינו מקודשת, ואפילו שהייתה מאורסת לכהן, וקל וחומר אם הייתה נשואה – לא מיטמא לה. ואם האחות הייתה גרושה או אלמנה מן האירוסין – מיטמא לה, ואם הייתה גרושה או אלמנה מהנישואין – אינו מיטמא לה. ואם הייתה משודכת (בלשוננו: מאורסת) – מיטמא לה.
- בן או בת – רק מאשתו שהיא יהודיה, אבל אם בא על גויה וילדה לו בן או בת, אפילו אם אחרי כן נתגיירה ונתגיירו ילדיה – אינו מיטמא להם.
- אישה – אם היא הייתה רק משודכת לו או אפילו מאורסת לו – לא מיטמא לה. וכן אינו מיטמא לאישה שאסורה לו, כגון גרושה שנישאה לו (באיסור) ומתה, ואפילו אם הייתה גרושתו שהחזירה נגד הדין. וכן אם גרש את אשתו אפילו שיש לו בנים ממנה – אינו מיטמא לה[3].
ח. אינו מיטמא לנפל – כהן מיטמא לבניו ובנותיו ולאחיו ולאחיותיו שמתו, בתנאי שיצאו מכלל נפלים, דהיינו שברור שהילד נולד אחרי שבעה או תשעה חודשים מתחילת ההיריון, וכן ברור שחי כבר שלושים יום[4].
ט. "נפל", דהיינו כל עובר שהוא בן ארבעים יום מתחילת ההיריון – מטמא אעפ"י שאינו מרוקם בבשר וגידים, אבל פחות מארבעים יום – אין בו דין טומאה ואין צריך לפרוש ממנו[5].
י. טומאה באוהל – אסור לכהן להיכנס לחדר שהמת נמצא בו, מפני שהמת מטמא כל מי שנמצא איתו תחת אותו גג[6].
יא. חיוב הכהן להתרחק מהטומאה – כתוב במשלי[7]: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'", ובכל מקום שיש חלול ה' אין חולקים כבוד (אפילו) לרב[8], ולכן:
- כהן שישן ללא בגדים או עם בגדי לילה בבניין שמת בו מת – חייב לצאת מהבניין מיד כשיודע על המת.
- אם הכהן אינו יודע – אין חיוב לומר לו מיד, אלא ימתינו לו עד שילבש את בגדיו.
- אמנם אם הודיעו לו לפני שלבש את בגדיו – חייב לצאת מיד אפילו שאינו לבוש כדבעי ואפילו שיבוא לידי זלזול.
- יש אומרים שאפילו אם הוא ערום יצא מיד, ויש מתירים שילבש בגד אחד בלבד ואח"כ יצא[9].
יב. כשיש גוסס – אסור לכהן להיכנס לבית שברור לו שיש בו גוסס, אבל מותר לו להיכנס לבית חולים וכד' כיון שיש ספק אם בעת כניסתו יהיה שם אדם גוסס. אמנם אם ברור לכהן שבבית החולים יש כעת אדם גוסס או אם נפטר שם אדם וטרם הוציאו אותו משם, ואפילו הוא נפל – אסור לו להיכנס לשם[10].
