ברכת ריח על פרי
ל. יש מי שאומר שמותר לברך ברכת הריח על פירות, אע"פ שעיקרו לאכילה, אם נטלו להריח בו אפילו שרוצה לאכלו. ויש מי שאומר שאסור לברך ברכת הריח על דבר מאכל אלא אם כן מיעדו לריח בלבד כעת [ולשיטתם אין לברך ברכת הריח על פלפל שחור, זנגביל, תפוח עץ וכדו']. להלכה, אם מריח ונהנה מריח הפירות – אנו מברכים ברכת הריח על פירות (ולגבי הנוסח ראה לקמן) שנטל בידו כדי להריח בו אם לא מתכוון לאכלו כעת, ואפי' אם מתכוין לאכלו אחרי זה – יעשה הפסק דהיינו, שיברך על הריח ויפסיק [ידבר או ילך למקום אחר], ויחזור ויברך על הפרי.
נוסח ברכת הריח על פרי
לא. י"א שמברך: "הנותן ריח טוב בפירות, וי"א שיאמר: "בפרי", וי"א שיברך: "אשר נתן ריח טוב". ומכיון שיש סוברים שמשמעות הנוסחים שונה – נמנעים מהרחת פירות. והמנהג, שמברכים: "הנותן ריח טוב בפירות", אמנם לכתחילה – עדיף שימנע מלהריחם.
פרי שהובא לפניו לאכילה ונטלו להרחה
לב. נחלקו הפוסקים אם מברכים ברכת הריח על פרי ריחני שהובא לפני האדם לאכילה, אך נטלו בידו כדי להריח בו. יש אומרים שמברך עליו ברכת הריח, משום שכרגע רוצה להריח בו, ויש אומרים שאין לברך עליו ברכת הריח, משום שעיקרו למאכל והנאת הריח טפילה. ועל כן – ראוי לא ליטול פרי שהובא לפניו לאכילה כדי להריח בו.
לימון, אננס, גויאבה
לג. לנוהגים לברך על פירות, על אננס מברך: "הנותן ריח טוב בפירות", וכן על ריח של לימון חמוץ מברכים: "הנותן ריח טוב בפירות". ולמרות שאינו נאכל לבדו אלא רק בתערובת עם מאכלים אחרים, מברכים עליו: "הנותן ריח טוב בפירות", משום שכל כוונת גידולו לאכילה. יש אנשים שאוהבים את ריח הגויאבה ויש אנשים שריחה קשה להם מאוד. ולכן, אין הדין שווה לכולם, ורק לאדם שנהנה מריח הגויאבה מותר לברך עליה ברכת הריח, ויברך: "הנותן ריח טוב בפירות".
פירות בוסר
לד. על פירות בוסר שאינם ראויים לאכילה אבל יש בהם ריח טוב, מברך: "הנותן ריח טוב בפירות".
פרחי פירות
לה. על פרחי פירות היוצאים לפני חנטת הפרי, מברך: "בורא עצי בשמים", שהרי עדיין אינו פרי. וישנם הלוקחים פרחים של עץ תפוח או לימון, ומרתיחים אותם במים (מֵי זַא"ר) כדי להפיק ריח, מברכים עליהם: "עצי בשמים".
קליפת פירות
לו. על קליפת הפרי לבד אין לברך: "הנותן ריח טוב בפירות", אלא: "בורא מיני בשמים", וי"א: "עצי בשמים". להלכה, יברך: "בורא מיני בשמים", וכן הדין גם אם עיקר ריח הפרי הוא בקליפה.
פת חמה
לז. יש אומרים שצריך לברך ברכת הריח גם על ריח של פת חמה. ויש חולקים ואומרים שאין לברך עליו. ולכן, כדי לא להיכנס לספק ברכות, לכתחילה - אין להריח, ומכל מקום אם הריח, יאמר: "הנותן ריח טוב בפת" בלא שם ומלכות.
מאפה
לח. הנכנס לביתו ומריח ריח ממיני מאפה – לא יברך עליהם, מכיון שנחלקו הפוסקים האם מברכים על פת אלא יאמר בלא שם ומלכות: "הנותן ריח טוב בפת". ולגבי המילויים או תבלינים, מכיון שלא רואים את מקור הריח, הוי כריח שאין לו עיקר, ואין מברכים עליו.
מי ורדים
לט. 'מי ורדים' אמיתי, שהם מים שנסחטו מן הורד ממש, מברך עליהם: "בורא עצי בשמים". אמנם, יש להיזהר בזה משום שלרוב "מי ורדים" הנמכרים בשווקים אינם מי ורדים ממש, וברכתם: "בורא מיני בשמים".
מים שיש בהם בשמים
מ. מים ששרו בהם עצי או עשבי בשמים, או מים שבושלו בתוכן עצי או עשבי בשמים עד שיצאו מי העצים או עשבים אל תוך המים או שבושלו עד שנימוחו אותם עצים או עשבים במים, אם היו עצים, יברך על המים: "בורא עצי בשמים", ואם עשבים, יברך על המים: "בורא עשבי בשמים". אמנם, כיום קשה לדעת מה כולל תהליך ייצור הבשמים, ולכן צריך לברך על כל מיני הבושם: "בורא מיני בשמים".
שמן ובקבוקי בושם
מא. נחלקו הפוסקים לגבי שמן שריחו אינו טבעי אלא קיבל ריח בעת שכבשו בו עצי או עשבי בשמים [והוציאו אותם בתום הכבישה], יש אומרים שצריך לברך עליו: "בורא שמן ערב", ויש אומרים שאין לברך עליו כלל, משום שריחו אינו ריח השמן עצמו והרי זהו ריח שאין לו עיקר [ולכן לשיטתם, טוב גם לא להריח בו כלל, אלא אם כן בירך כבר: "בורא מיני בשמים" על בושם אחר]. למעשה, אם הריח ונהנה מהריח השמן או נוזל אחר שספג בו ריח של בשמים – אינו נחשב לריח שאין לו עיקר, ומותר להריח בו ולברך עליו: "בורא מיני בשמים".